הרכב השופטים: דוד מינץ, יעל וילנר, אלכס שטיין
נדחה ערעור על החלטה בה נקבע כי המבקש מנוע מלנקוט בהליכים לגביית פיצויי הפיטורים המגיעים לו כעובד לשעבר של חברה שנקלעה לחדלות פירעון, בגין התקופה שלפני מועד מתן צו לפתיחת הליכים שניתן בעניינה; נפסק, כי הצו לפתיחת הליכים מייצג את "קו פרשת המים" בנוגע לחובות המוסדרים בהליך, במובן זה שהוא יוצר חיץ בין חובות שנוצרו לפניו – אותם ניתן לתבוע ולגבות אך ורק בגדרי ההליך הקולקטיבי המתנהל בעניינו של החייב, לבין חובות שנוצרו או ייווצרו לאחריו – אשר אותם ניתן לתבוע ולגבות בהליך נפרד; הבחנה זו חלה גם על חובות שמקורם בדיני עבודה, ויש לראות בעובד אשר המשיך לעבוד בחברה לאחר מועד מתן הצו כמי שפוטר והועסק הלכה למעשה מחדש על ידי מעסיק אחר.
רקע עובדתי: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בה נקבע כי המבקש מנוע מלנקוט בהליכים לגביית פיצויי הפיטורים המגיעים לו כעובד לשעבר אצל משיבה 1 בגין התקופה שלפני מועד מתן צו לפתיחת הליכים שניתן בעניינה. משיב 2 הוא מנהלה ובעל מניותיה של משיבה 1, חברה העוסקת במתן שירותי בידוד צנרת תעשייתית לתחנות כוח; החברה נקלעה לקשיים תזרימיים אשר הלכו והתעצמו עם פרוץ מגפת הקורונה. על רקע זה, ניתן לבקשת המשיבים צו לפתיחת הליכים בעניינה של החברה לצורך הפעלתה ושיקומה הכלכלי, על פי הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018; כן הורה בית המשפט המחוזי על הקפאת הליכים נגד המשיב עצמו. המבקש היה אחד מעובדי החברה שהוצאו לחל"ת בתקופת הקורונה; לאחר שאושרה התכנית לשיקום הכלכלי של החברה שהגיש הנאמן, חזר המבקש לעבוד בחברה עד אשר פוטר בשנת 2022. לאחר פיטוריו, הגיש המבקש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה לחיוב המשיבים לשלם לו סכומים שונים, ביניהם תשלומים לקרן פנסיה, הפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורים והשלמת דמי הבראה; ומאוחר יותר פנה המבקש לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה לקבל היתר לניהול ההליך המשפטי בבית הדין לעבודה. בית המשפט קבע בהחלטתו משנת 2023, כי כל חוב שנוצר לטובת המבקש בגין עבודתו בחברה עובר למתן הצו לפתיחת הליכים הוא חוב בר-תביעה בהליך, ואין הצדקה להתיר הגשת תביעה בעניינו מחוץ לכותלי הליך חדלות הפירעון. כן נקבע כי ככל שנוצרה לטובת המבקש יתרת חוב עבור התקופה שלאחר מועד מתן הצו, הוא יהיה רשאי לנהל בגינה הליך נפרד והחברה תהיה רשאית להתגונן מפניו. על רקע זה תיקן המבקש את התביעה שהגיש לבית הדין לעבודה, כך שעודכנו בו רכיבי התשלומים הנוגעים לקרן הפנסיה ולהשלמת דמי הבראה, ואילו רכיב פיצויי הפיטורים – שהוא העומד במוקד המחלוקת בענייננו – נותר כמות שהוא. בנוגע לרכיב זה טען המבקש בתביעתו, כי הוא הועסק בחברה במשך למעלה מ-13 שנים עד אשר פוטר בשנת 2022. בפסק-דינו של בית הדין לעבודה נקבע כי יש לדחות את טענת המשיבים לפיה המבקש הועסק בחברה בשתי תקופות עבודה נפרדות; אי לכך, המבקש זכאי לפיצויי פיטורים בסך כולל של 128,408 ש"ח. על רקע זה פנו המשיבים לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה להורות כי חרף קביעת בית הדין האזורי לעבודה, המבקש זכאי לקבל רק את רכיב פיצויי הפיטורים בגין התקופה שלאחר מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, כאשר חוב העבר ישולם בהתאם להכרעת החוב והסדר הנושים, וכי המבקש מנוע מלנקוט בהליכי הוצאה לפועל בגין חוב העבר; בית המשפט קיבל בקשה זו. לטענת המבקש, זכאותו לפיצויי פיטורים נולדה שנתיים וחצי לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. לפיכך, פיצויים אלה אינם מהווים "חוב עבר" כהגדרתו בחוק חדלות פירעון, וממילא אינם בגדר חוב בר-תביעה בהליך חדלות הפירעון. בנסיבות אלה, ומשעה שבהחלטה משנת 2023 בית המשפט אישר לו לנהל תביעה לפני בית הדין לעבודה ביחס לכל חוב שאינו בר-תביעה בהליך חדלות הפירעון, לא נפל פגם בהתנהלותו של המבקש או בפסק דינו של בית הדין. מנגד, טענו המשיבים, כי אין לקבל את טענת המבקש כי פיצויי הפיטורים הם זכות שנולדה לאחר מועד מתן הצו, שכן כל חיוב שנוצר לעובד עד למועד זה, לרבות פיצויי פיטורים, ישולם לו מקופת ההסדר או מהמל"ל אף אם מדובר בעובד שהמשיך לעבוד בחברה.
דיון משפטי: בית המשפט העליון דן בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה, דחה את הערעור ופסק כי הליך חדלות פירעון נועד להסדיר את פירעון חובותיו של חייב, יחיד או תאגיד, במטרה להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי, תוך השאת שיעור החוב שיפרע לנושים. לב ליבו של ההליך המתנהל לפני בית המשפט של חדלות פירעון, טמון בהסדרתם של "חובות עבר" כהגדרתם בסעיף 4 לחוק, והם אשר תוחמים את גבולותיו. הגדרתם של חובות אלו משמיעה כי הצו לפתיחת הליכים נגד החייב מייצג את "קו פרשת המים" בנוגע לחובות המוסדרים בהליך, במובן זה שהוא יוצר חיץ בין חובות שנוצרו לפניו – אותם ניתן לתבוע ולגבות אך ורק בגדרי ההליך הקולקטיבי המתנהל בעניינו של החייב; לבין חובות שנוצרו או ייווצרו לאחריו – אשר אותם ניתן לתבוע ולגבות בהליך נפרד. כל זאת כמובן בכפוף לסמכותו של בית המשפט להתיר לנושה לפתוח הליך או להמשיך בניהול הליך משפטי קיים נגד חייב, לפי סעיף 29(5) לחוק, אם מתקיימים טעמים מיוחדים לכך. כפועל יוצא מההבחנה בין סוגי החובות, הצו לפתיחת הליכים מהווה "קו פרשת מים" גם בהקשר נוסף. החל ממועד מתן הצו, יש לראות בישות המתנהלת בהליך חדלות פירעון כישות שונה ונפרדת מזו שנקלעה לקשיים כלכליים עובר למועד מתן הצו. לא הרי החברה במתכונתה עובר למועד מתן צו לפתיחת הליכים אשר התמודדה עם חובותיה, כהרי החברה הנמצאת בתוך הליך חדלות פירעון או אשר יצאה לדרך חדשה ופועלת לשיקומה לפי תכנית לשיקום כלכלי. הראשונה שבהן – שנוהלה על ידי מנהליה המקוריים וקרסה מבחינה כלכלית – "הוקפאה" עם מתן הצו, ותחתיה קמה ישות חדשה – המנוהלת הלכה למעשה על ידי הנאמן (סעיף 43 לחוק). אף אם מבחינה טכנית שתי הישויות נושאות שם זהה, מבחינה מהותית הן שונות ונבדלות זו מזו.
ההבחנה בין הישויות השונות של החברה שנקלעה להליך חדלות פירעון משפיעה על הקשרים שונים הנוגעים לפעילותה, ובין היתר על עובדיה, הן באשר לחובות החברה כלפיהם ולזכויות שהצטברו להם כלפיה עובר לכניסתה להליך; הן באשר לזכויותיהם לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. עובר לכניסתו של החוק לתוקף, שעה שהדין הישן משל בכיפה, ההלכה הייתה כי מתן צו פירוק לחברה נחשב כהודעת פיטורים לעובדיה. כיום, ההשפעה של כניסת החברה להליך על זכויות העובד באה לידי ביטוי כבר עם מתן צו לפתיחת הליכים; משמעותו של דבר, שהחל ממועד הצו לפתיחת הליכים, הלכה למעשה מעסיקו של העובד הוא ישות אחרת-חדשה. הבחנה זו בין הישויות השונות של המעסיק הייתה ועודנה בעלת חשיבות לא מבוטלת, אם כי זכויותיהם של העובדים מוגנות במשך כל הליך חדלות הפירעון – עד גבול מסוים – הן בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, והן בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. לא ניתן לערבב אפוא בין חובות החברה על ישויותיה השונות כלפי העובדים, ויש לדון בהם לפי מועד התגבשותם – כלפי החברה עובר למתן צו פתיחת ההליכים; וכלפי החברה לאחר מתן הצו. בעוד ש"חוב עבר" כהגדרתו בסעיף 4 לחוק עד לכניסת החברה להליך חדלות פירעון יאושר לפי סעיף 209 על ידי הנאמן במסגרת תביעת חוב; חוב שנוצר בעת הפעלת החברה יוסדר באחריות הנאמן לפי סעיפים 79-59 לחוק; וחוב שנוצר לאחר אימוץ שיקומה הכלכלי של החברה ייפרע על ידי החברה במעטה של ארגונה החדש לפי סעיף 91 לחוק.
במקרה דנן, המערער חדל לעבוד בשירות החברה "המקורית" עם מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינה, דבר שהביא מיניה וביה להתגבשות חוב החברה לשלם פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתו לפני מועד מתן הצו לפתיחת הליכים. במילים אחרות, יש לראות במערער אשר המשיך לעבוד בחברה לאחר מועד מתן צו הקפאת ההליכים כמי שפוטר והועסק הלכה למעשה מחדש על ידי מעסיק אחר. על כן האפשרות שמציע המערער, לפיה חוב פיצויי הפיטורים כלפיו התגבש רק במועד שבו הופסקה עבודתו בחברה באופן סופי, אינה נכונה כלל. אדרבה, יש בה כדי לפגוע בעיקרון השוויון בין הנושים ולחתור תחת מטרות הליך חדלות הפירעון והשימוש בצו לפתיחת הליכים להגשמתן. משכך, אין לקבל את טענת המערער כי חוב פיצויי הפיטורים בגין תקופת העסקתו עובר למועד מתן הצו לפתיחת הליכים, איננו בגדר "חוב עבר" לפי סעיף 4 לחוק.
סיכומו של דבר, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לפיה המערער מנוע מלנקוט בהליכים לגביית פיצויי הפיטורים המגיעים לו בגין התקופה שלפני מועד מתן צו הקפאת ההליכים בהתבסס על פסק דינו של בית הדין לעבודה, ויש לאמץ את החלטת הנאמן בעניין שיעור הפיצויים המגיעים לו. בשולי הדברים, אין ממש גם ביתר טענות המערער בבקשתו, ובפרט הטענה לפיה היה מקום להעדיף את הכרעת בית הדין לעבודה, שניתנה לאחר הליך סדור, על פני הכרעת הנאמן. די להזכיר כי במקרים מסוימים לנאמן קיימת סמכות לדחות תביעת חוב אף שניתן לגביו פסק דין של בית משפט מוסמך (סעיף 211(ב) לחוק חדלות פירעון). כמו-כן, בהתאם לפסיקה, עצם העובדה שמדובר בסוגיה המסורה ככלל לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, אינה שוללת את סמכותו של הנאמן או של בית המשפט של חדלות פירעון להכריע בה; בתי המשפט של חדלות פירעון פרשו את סמכותם על מגוון נושאים וענפי משפט שונים, לרבות הסוגיות הנוגעות לעניינים המצויים בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה. לאור האמור, הערעור נדחה.
רעא 7107-11-24 מיכאל בולוטוב נ' כהן שי בידודים ושיפוצים בע"מ (ניתן ביום: 28.5.25)
Reload document 
Open in new tab