הנאשם, רם אייל, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר דיוני בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. האירוע התרחש ביום 16.3.23 בצומת הרחובות דרך נמיר ויעקב דורי בתל אביב, שם נערכה הפגנה נגד חקיקה ממשלתית. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם נסע במהירות לעבר המפגינים ונעצר בפתאומיות בסמוך אליהם, לאחר שפנה לרחוב שהיה חסום. כאשר המתלוננים נעמדו סביב רכבו כדי למנוע את המשך נסיעתו, יצא הנאשם מהרכב, שעט אחריהם והתיז לעברם גז מדמיע, דבר שגרם להם לצריבה בעיניהם ובפניהם.
בתחילת ההליך כפר הנאשם באשמה ואף נשמעו עדויותיהם של חמישה עדי תביעה, אך בהמשך חזר בו מכפירתו והודה בכתב אישום מתוקן שבו נמחקה עבירת האיומים. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המדובר בצעיר ללא עבר פלילי, המתמודד עם פוסט-טראומה בעקבות תאונת דרכים. במסגרת זו, הביע הנאשם חרטה ובושה על מעשיו, תוך ששלל מניע פוליטי וייחס את התנהגותו לתחושת איום ולרצון להרשים חבר ששהה עמו ברכב. אף על פי כן, ועל אף שהחל בהליך טיפולי, חדל הנאשם מלהגיע למפגשים בעקבות פטירת אמו והצורך לסייע כלכלית לאחיו הצעירים. לפיכך, ונוכח הפסקת הטיפול, נמנע שירות המבחן מהמלצה שיקומית והמליץ על ענישה מוחשית בדמות עבודות שירות.
ב"כ המדינה הדגישה בטיעוניה את חומרת המעשה שבוצע בלב תקופת מחאות נרחבות וטענה כי הנאשם הוא זה שיזם והסלים את האירוע. הוצגו הצהרות נפגעי עבירה שתיארו סבל גופני, תחושת חנק, חרדה ופגיעה בתחושת הביטחון ובחופש הביטוי והמחאה. לאור מאפייני אישיותו האימפולסיביים של הנאשם והעובדה שלא השלים את הטיפול, עתרה המדינה למתחם עונש של 5 עד 12 חודשי מאסר ולגזירת 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.
באי כוחו של הנאשם טענו כי בהיעדר אזכור למניע אידיאולוגי בכתב האישום, אין לייחס לו כזה. ההגנה שמה דגש על חסימת הכביש שהגבילה את חופש התנועה של הנאשם, וציינה כי מדובר באירוע נקודתי שהסתיים בנזק גופני מינורי. לאור נסיבותיו האישיות המורכבות, מצבו הנפשי והאובדן שחווה עם פטירת אמו, התבקש בית המשפט לקבוע מתחם ענישה הצופה פני עתיד בלבד, כפי שנהוג במקרים דומים שהסתיימו בהסדרים מותנים או בענישה מקלה.
השופטת כריסטינה חילו-אסעד הדגישה כי אלימות היא "נגע רע שיש לבערו מן היסוד" וכי אין הצדקה למעשיו של הנאשם, גם אם ההפגנה נערכה ללא היתר. עם זאת, צוין כי לא ננקטה אלימות ברף גבוה והנזק הפיזי שנגרם למתלוננים לא היה קבוע או ממשי.
לאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, ובכלל זה פסקי דין במקרים דומים של שימוש בגז פלפל, קבעה השופטת כי מתחם העונש ההולם נע בין ענישה צופה פני עתיד ל-10 חודשי מאסר בפועל. בקביעת המתחם, ניתן משקל לצילום הווידאו שבו נראה הנאשם יוצא מרכבו ומרסס את המתלוננים מטווח קצר מספר פעמים. הודגש כי הפגיעה בערכים המוגנים אינה ברף הנמוך, שכן הנאשם יכול היה לבחור שלא להסלים את המצב.
במסגרת השיקולים שאינם קשורים לעבירה נשקלו עברו הנקי של הנאשם והעובדה שלא הסתבך מאז האירוע לפני שלוש שנים. כמו כן, נזקפה לזכותו הודאתו שחסכה זמן שיפוטי מסוים, אף שבאה לאחר עדות חלק מהמתלוננים. משקל משמעותי ניתן לאובדן אמו של הנאשם ולתפקידו המרכזי בפרנסת ותמיכת אחיו הצעירים שנותרו לבדם.
בסופו של יום נמצא כי רמת הסיכון הנשקפת מהנאשם נמוכה ונוכח הבעת החרטה הכנה והבושה על מעשיו, הוחלט למקם את העונש בחלקו התחתון של המתחם והוא נידון למאסר על תנאי, פיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מחמשת המתלוננים, קנס בסך 1,000 ש"ח והתחייבות.
Reload document 
Open in new tab