הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות נשק של נשיאה והובלה, וכן בעבירות של צידת חיית בר מוגנת (צבי ארץ ישראלי) ללא רישיון, החזקת חיית בר מוגנת וציד מתוך רכב ממונע. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, החזיק הנאשם בין השנים 2015–2023 רובה ציד מאולתר. ביום מעצרו, נתפס הנאשם כשברכבו הרובה ו-31 כדורי תחמושת, לאחר שירה מהרכב באזור בקעת הזורעים וצד צבי ארץ-ישראלי בניגוד לחוק.
בעניינו של הנאשם, בן 66, אלמן ונשוי בשנית, הוגשו שני תסקירים המציירים תמונה של אדם נורמטיבי ביסודו, בעל עסק למסחר באבן ושיש, המקיים קשרים הדוקים עם משפחתו הענפה. בתחילה התרשם שירות המבחן כי הנאשם נוטל אחריות אך נוטה למזער מחומרת מעשיו, כשהוא חווה בעיקר בושה עמוקה מול ילדיו ומתקשה להבין את המניעים העמוקים להתנהגותו. בתסקיר המשלים צוין כי חלה התקדמות במודעותו העצמית והוא החל לשתף בקשייו, לרבות תחושות הבדידות והמצוקה הרגשית שחווה בעקבות אובדן אשתו הראשונה והידרדרות מצבו הכלכלי. על אף שהנאשם שלל נזקקות טיפולית ישירה, העריך השירות כי ההליך המשפטי חידד את גבולות המותר והאסור והמליץ על עבודות של"צ בהיקף של 300 שעות, לצד ענישה מרתיעה וקנס.
ב"כ המדינה שהדגישה את החומרה היתרה שבעבירות נשק במיוחד על רקע הקלות שבהשגתו באופן בלתי חוקי, עמדה על כך שאין מדובר בעבירה טכנית, שכן הנאשם החזיק ברובה הציד המאולתר במשך כ-8 שנים והשתמש בו בפועל לציד צבי ארץ ישראלי, עבירה חמורה כשלעצמה. בנוסף הפנתה להנחיות פרקליט המדינה המחמירות בעבירות נשק וביקשה לקבוע מתחמי ענישה נפרדים: 30–60 חודשי מאסר לעבירת הנשק, ועבודות שירות עד 12 חודשי מאסר לעבירות הציד.
במסגרת הטיעונים לעונש טענה ההגנה כי מעשי הנאשם, בן 66, אב לחמישה המנהל אורח חיים נורמטיבי, נבעו ממעידה חד-פעמית על רקע משבר נפשי ובדידות עקב פטירת אשתו הראשונה, ולא ממניעים עבריינים או כוונה לפגוע בערכים מוגנים, שכן הציד בוצע באמצעות רובה מאולתר בעל רמת מסוכנות נמוכה ולמטרות אישיות בלבד. הודגש כי הציד לא נועד למטרות רווח כלכלי, הברחה או פגיעה אקולוגית שיטתית, אלא שימש כצורך למטרת אוכל וסיפוק צרכים עצמיים, תוך ציון העובדה שהנאשם החזיק בעבר ברישיון ציד תקין. לאור גילו ומצבו הרפואי של הנאשם עתר הסניגור לחרוג לקולא ממתחם הענישה ולאמץ את העונש שהומלץ על ידי שירות המבחן, תוך דחיית הבקשה לחילוט רכבו המשמש אותו לפרנסתו ולצרכיו הרפואיים.
השופט סאמר ח'טיב קבע כי לאחר שקילת הערכים המוגנים שנפגעו (ביטחון הציבור, שלטון החוק והגנה על חיות הבר), נסיבות המקרה ומדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר בפועל. צוין כי רבע מהעונש המרבי לפי תיקון 140 לחוק העונשין עומד על 30 חודשי מאסר, אולם נמצא לנכון לסטות מכך לקולא. וזאת נוכח העובדה שמדובר ברובה ציד מאולתר שאינו נשק התקפי תקני, אשר שימש לציד בלבד ללא זיקה לפשיעה חמורה או כוונה לפגוע בבני אדם.
בנוסף תסקירי המבחן הצביעו על מסוכנות נמוכה, ניהול אורח חיים נורמטיבי בעבר והתמודדות עם אבל ומצב בריאותי מורכב (סוכרת ואי-ספיקת כליות). כמו כן המדובר בנאשם שהודה בעובדות, נטל אחריות וחסך זמן שיפוטי יקר אשר מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח נתפס כפגיעה אנושה בו ובמשפחתו שאינה מוסיפה תועלת ציבורית משמעותית מעבר לעבודות שירות.
נוכח האמור נידון הנאשם ל-9 חודשי עבודות שירות, עונשי מאסר על תנאי, קנס בסך 25,000 ₪ והתחייבות. אשר לבקשת המדינה בדבר החילוט הורה השופט ח'טיב על חילוט הרובה והתחמושת, אך דחה את הבקשה לחילוט הרכב בנימוק ששימש כאמצעי עזר בלבד ולא כחלק אינהרנטי מהעבירה.
Reload document 
Open in new tab