מקורו של ההליך באירוע שהתרחש ביום 3.9.25, במהלכו הוצתו מספר פחי מחזור בשכונת רחביה בירושלים, סמוך לבית ראש הממשלה. הצתות אלו, שנעשו כחלק מפעילות מחאה למען החזרת החטופים, גרמו להתלקחות כלי רכב ולפינוי בניין מגורים. כתב האישום המתוקן, שהוגש ביום 23.10.25, ייחס למשיב – שלא השתתף בהצתה עצמה – את תפקיד "הרוח החיה" והגורם המוביל של התכנית. נטען כי הוא קיים תדריך, מסר הנחיות ומיקומים, ולאחר ביצוע ההצתות הורה למעורבים לעזוב את ירושלים, לכבות טלפונים ולמחוק קבוצות, פעולות שיוחסו לו כעבירות שיבוש מהלכי משפט. כתב האישום ייחס למשיב, בצוותא חדא עם שלושה מעורבים נוספים, עבירות של הצתה, ניסיון הצתה, היזק בזדון, חבלה במזיד לרכב ושיבוש מהלכי משפט.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של הארבעה עד תום ההליכים, בטענה לקיומן של ראיות לכאורה (כולל הודאות) ולעילות מעצר של חשש לשיבוש הליכים ומסוכנות הנובעת מחומרת העבירות. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הסכימו באי-כוח המעורבים לקיומו של "ניצוץ ראייתי" אך ביקשו חלופת מעצר. בית המשפט הורה על המשך מעצרם ועל הגשת תסקירי מבחן.
מהתסקיר שהוגש בעניינו, עלה כי להתרשמות השירות הסיכון הנשקף מהמשיב, בן ה-57 ונעדר עבר פלילי, נמוך וכי המעצר היווה עבורו גבול ברור ומרתיע ועל כן הומלץ לשחררו למעצר בית בפיקוח אנושי.
בדיון ההמשך הסכימה המדינה לשחרור שלושת המעורבים האחרים בפיקוח אלקטרוני, אך התנגדה לשחרור המשיב בשל תפקידו הדומיננטי ואופן תפיסתו את מעשיו. על אף התנגדות המדינה הורה בית המשפט המחוזי על שחרור כל ארבעת המעורבים למעצר בית בפיקוח אנושי. בנוסף צויין כי חל שינוי נסיבות משמעותי עם סיום המלחמה והחשש לשיבוש פחת. נקבע כי מצבו הבריאותי של המשיב, ביצוע העבירות בצוותא והתסקיר החיובי אינם מצדיקים אבחנה בינו לבין יתר המעורבים.
בדיון בערר שהגישה המדינה נטען כי בית המשפט קמא שגה בהערכת מסוכנותו של המשיב לאור חומרת העבירות והמניע האידיאולוגי למעשיו, אשר לשיטתה מחייב מעצר מאחורי סורג ובריח. ב"כ המשיב טען כי יש לדחות את הערר, שכן סטייה מהמלצה חיובית של שירות המבחן היא חריג, ובמקרה זה לא התקיימו נסיבות חריגות. בנוסף הודגש שהמדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, מורתע מן המעצר, אשר מסלול חייו והערכת הסיכון הנמוך בתסקיר מעידים כי האירועים הם בבחינת מעידה חד-פעמית.
השופטת דפנה ברק-ארז הדגישה שעבירות הצתה, במיוחד באזור מגורים, הן חמורות, אך המסוכנות מכל נאשם חייבת להיבחן באופן קונקרטי ביחס לנסיבותיו הפרטניות. בהקשר זה, הושם דגש משמעותי על ההלכה המחייבת ייחוס משקל רב להמלצותיו החיוביות של שירות המבחן, ולעובדה שלא נמצאה כל הצדקה לסטות מהמלצתו הנחרצת של השירות בעניינו של המשיב, אדם מבוגר ונעדר כל מעורבות בפעילות פלילית קודמת.
נקבע כי התסקיר המפורט והמדוקדק תומך בשחרור נוכח "סיכון נמוך להתנהגות אלימה חוזרת" וההערכה כי המשיב מסוגל להיענות לתנאים מגבילים שייקבעו. צויין כי מסלול חייו של המשיב, תרומתו למדינה ולחברה, מוביל למסקנה כי האירועים מושא כתב האישום הם בבחינת מעידה חד-פעמית היוצאת מן הכלל בהתנהלותו.
אשר לנסיונות המדינה להפלות בין המשיב לבין המעורבים האחרים, קבעה השופטת ברק-ארז כי ההיבטים הנוגעים לחלקו הדומיננטי או לטענת "מניע אידיאולוגי" שהוצגה באופן גורף יתר על המידה, אינם מטים את הכף נגד חלופת המעצר. הובהר כי שירות המבחן שקל את מכלול הנתונים והתרשם שהמשיב מבין את חומרת המיוחס לו ובעל יכולת לכבד מגבלות. לבסוף, נקבע כי גם החשש לעילת שיבוש הליכי משפט פחת נוכח מעצרם של מעורבים נוספים ושחרור חלקם למעצר בית, וכי מעצר בית בפיקוח אנושי ייתן מענה מספק לחששות שנותרו.
נוכח האמור נדחה ערר המדינה והחלטת בית המשפט המחוזי בדבר שחרור המשיב למעצר בית נותרה על כנה.
Reload document 
Open in new tab