שם השופט/ת: יפעת שקדי שץ
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי חלקו של מענק המילואים שניתן בעקבות שירות מילואים ארוך בתקופת מלחמת חרבות ברזל "צבוע בצבע אישי" והוא נועד לאפשר רווחה וטיפול לאור הקושי בו נושא המשרת במילואים וחלקו נועד לפצות על עלויות נלוות וקשיים כלליים ובכלל כך גם נושאים הקשורים לילדיו של המשרת ובן זוגו או בן זוגו לשעבר; בנסיבות הספציפיות האב חויב לעתיד, בסך 500 ש"ח עבור כל חודש מילואים בהם לא מתקיימים זמני השהות כסדרם (שהות ללא לינה אינה נחשבת קיום שהות כסדרה). ו-2500 ₪ לתקופה שחלפה.
רקע עובדתי: הכרעה בדרישת האם לקבל חלק ממענק המילואים שקיבל האב בעקבות שירות מילואים ארוך בתקופת מלחמת חרבות ברזל, ואשר כתוצאה ממנו, לטענת האם נפגעו זמני השהות השיוויונים שנהגו ההורים ביחס לבנם הקטין (יליד 2020). יצוין כי מזונותיו הזמניים של הקטין נקבעו בסך כולל של 1,500 ש"ח. והאם עומדת על קבלת חלק מהמענק, מעבר לדמי המזונות שנקבעו, באופן שיבטא את השינוי בזמני השהות ואת הנזק הכספי שלה מכך. לטענת האב הוא קיבל מענק חד פעמי של 18,000 ש"ח וכי המענק מהווה איזון של שכרו במקור. עוד נטען, שהקטין שוהה במסגרת חינוכית עד לשעה 17:00 כך שאין פגיעה בעבודתה או שגרת חייה של האֵם כך שהאם לא ספגה שום נזק בתקופה זו.
דיון משפטי: ביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי שאלת ההתייחסות למענקי המילואים בהקשר של הכנסות הורה או הפסד כספי של הורה אחר עלתה לאחרונה בפסיקה, לאור מצבה של המדינה בשנה האחרונה, השינוי בחלוקת הנטל בשל שירות מילואים ממושך והמשמעויות הכלכליות. לצד הדעה כי מענקים אלה הם אישיים ומיועדים למשרת המילואים, בין היתר, על רקע הסיכונים הכרוכים ביציאה למלחמה וכאות הערכה והוקרה המוענק למשרתי המילואים, העוזבים את חיי הנוחות ויוצאים לחרף נפשם על הגנת המולדת, קיימת עמדה שונה, המייחסת את מענק המילואים במסגרת חישוב מקורות ההכנסה לצורך פסיקת מזונות. בהקשר זה נפסק "כי לשירות מילואים של האב משמעות כלכלית כלפי האֵם וכי "מדובר בתקופה זמנית בנסיבות חריגות בהן המדינה נמצאת במצב חירום לאומי". נקבע, כי "האיזון לכך יכול וייעשה למשל באמצעות תשלום לאם עבור הטיפול בקטינות בזמנים שצריכות לשהות עם האב. או למשל בתיאום זמנים בהמשך לרבות חופשות, חגים, חופש גדול, בהם ישהו הקטינות עם האב הגם שעל פי ההסכם נקבע שישהו עם האם". מעיון באתר הביטוח הלאומי, אתר משרד הביטחון ואתרי מידע עבור משרתי המילואים יש קושי לקבוע את היקף המענקים וסוג המענקים להם זכאי משרת מילואים. נדמה, כי הדבר תלוי בתקופת המילואים וסוג השירות. עוד נדמה, כי הוקצה מענק יעודי לטובת המשפחה. משכך, בית המשפט אינו יכול, על סמך פרסום פומבי ובהעדר התייחסות ברורה ומפורטת של הצדדים או הצגת אסמכתא כלשהיא, לקבוע את תכליתו של המענק שקיבל האב. מעיון בסעיפים 18-19 לחוק שירות המילואים, וכן בדברי ההסבר להצעת החוק יש קושי לדייק את תכליתו של המענק ולקבוע האם הוא נועד להוות תשלום אישי בשל הקושי האישי שחווה משרת המילואים או בשל הנזק הכללי הנגרם כתוצאה מהשירות, לרבות הפגיעה במשפחה. ונראה כי הסוגיה תידרש להכרעה בהקשרים שונים. על אף החֵסֵר ביהמ"ש סבור כי ניתן לקבוע שבכל מקרה, חלקו של המענק "צבוע בצבע אישי" והוא נועד לאפשר רווחה וטיפול לאור הקושי בו נושא המשרת במילואים וחלקו נועד לפצות על עלויות נלוות וקשיים כלליים ובכלל כך גם נושאים הקשורים לילדיו של המשרת ובן זוגו או בן זוגו לשעבר.
על אף חוסר המידע הרשמי בכל הנוגע לתכלית המענק שקיבל האב ותוך הדגשה שהכרעה זו נוגעת למקרה הספציפי, ביהמ"ש סבור שאין להורות על חלוקת המענק שקיבל האב בשיעור אותו דרשה האֵם, אולם יש לפצות את האֵם על הטיפול הנוסף בקטין בתקופה הממושכת. אמנם, לא הוצגה תמונה ברורה המוכיחה ירידה בהכנסות האב באופן שמלמד על היות המענק תגמול לפיצוי בשל הירידה בהכנסות (ונדמה כי הוראות החוק האמור מצביעות על כך שלא זו תכלית התגמול וכן נדמה, כי קיים תגמול יעודי לעובד שנפגע מהפסד העבודה או מפגיעה בעסק) אולם ברור שגם אם לא היתה ירידה בהכנסות או שלא היתה פגיעה כלכלית וגם אם לא זו תכלית המענק, משרת המילואים משלם מחיר אישי, רגשי וגופני כבד באופן שמצדיק לאפשר לו לעשות שימוש בכספי המענק לצורך הטיפול, השיקום והחזרה לשגרה – והכל תלוי בגובה המענק, סוג השירות, האינטנסיביות ומצבו של המשרת. מאידך, כל התא המשפחתי שילם מחיר. האֵם גיבתה את האב משך כל תקופת המילואים וגם אם התקיימה שהות כפי שציין האב, לא מדובר בשהות על פי הזמנים הקבועים באופן שניתן להסתמך עליה ולכן נכון לקבוע פיצוי מסוים שמשקף את הנזק שנגרם לאֵם. ברור ששהות נוספת יוצרת עלות נוספת בשל צריכת המזון, המים והחשמל אולם לא הוצגו ראיות לשיעור העליה בהוצאות ונדמה, כי לא מדובר בסכומים גבוהים במיוחד לאור גילו של הקטין. כך גם לא הוצגו ראיות לעלויות של בייביסיטר או הסבר לעליה בהוצאות תחבורה וכו'. גם באשר לטענת האם לפגיעה בהכנסותיה, לא הוצגה שום ראיה. עם זאת, ברור שבמצב של זמני שהות שווים שאינם מקוימים כסדרם יש נזק – הן כלכלי והן בהיבט הנלווה להשתת הנטל באופן לא שווה, השחיקה והקושי הנובע.
לאור האמור, לאחר שקילת היקף השהות המשתקף מהתיעוד שהציגו הצדדים; סכום המענק; תקופת השירות; גילו של הקטין והטיפול בו; סכום המזונות המשולם; הערכת המשמעות של השינוי בשיעור חלוקת הנטל ואת הערכת שיעור ההוצאות הנוספות להן נדרשה ונדרשת האֵם ביהמ"ש מוצא לחייב את האב, מעתה והלאה, בסך 500 ש"ח עבור כל חודש מילואים בהם לא מתקיימים זמני השהות כסדרם (שהות ללא לינה אינה נחשבת קיום שהות כסדרה). אשר לתקופה שחלפה – האב ישלם סך כולל של 2,500 ש"ח לידי האֵם, כאשר סכום זה ישולם בעשרה תשלומים שווים שיצטרפו לתשלומי המזונות השוטפים החל מחודש פברואר 2025 ואילך.
תלהמ 65546-02-23 ח.ג נ' א.ג (ניתן ביום: 8.1.25)
Reload document 
Open in new tab