שם השופט/ת: רון סוקול
פסק הדין עוסק בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת התיירות אופיר טורס בע״מ בטענה כי אופן הצגת הריבית בעסקאות תשלום בתשלומים באתר האינטרנט שלה הטעה את הצרכנים בנוגע למחיר האשראי. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי הצגת שיעור ריבית שאינו מחושב על בסיס שנתי, תוך שימוש במונח "ריבית", עלולה להטעות צרכנים ולפיכך מהווה הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות הנלוות. לאחר בירור התובענה לגופה נקבע כי יסודות עוולת ההטעיה – הטעיה, נזק וקשר סיבתי – הוכחו, וכי נגרם לחברי הקבוצה נזק המתבטא בפער בין התוספת ששולמה בפועל לבין התוספת שהייתה נגבית אילו שיעור הריבית שהוצג היה מחושב על בסיס שנתי. לפיכך התקבלה התובענה הייצוגית, ונפסק כי הנתבעת תפצה את חברי הקבוצה וכן תשנה את אופן הצגת שיעור הריבית באתר האינטרנט שלה.
רקע עובדתי: הנתבעת, חברת אופיר טורס בע״מ, היא סוכנות נסיעות המשווקת מוצרי תיירות כגון חבילות נופש, טיסות ושירותי לינה בישראל ובחו״ל. החברה מפעילה אתר אינטרנט שבאמצעותו יכולים לקוחות להזמין חבילות נופש ולשלם עבורן באמצעות כרטיס אשראי. האתר מאפשר ללקוחות לבחור בין תשלום במזומן לבין חלוקת התשלום למספר תשלומים, עד שנים-עשר תשלומים. במקרים רבים נגבתה תוספת תשלום עבור תשלום בתשלומים. הנתבעת כינתה תוספת זו "עמלה", בעוד שהתובע טען כי מבחינה כלכלית ומשפטית מדובר בריבית. בעת ביצוע ההזמנה באתר, הלקוח נדרש לבחור את מספר התשלומים הרצוי. כאשר נבחר תשלום אחד הופיע הכיתוב "0% ריבית". כאשר נבחרו מספר תשלומים הופיע שיעור ריבית מסוים, לדוגמה 1.75% עבור ארבעה תשלומים. לאחר בחירת מספר התשלומים הוצג על המסך סכום העסקה הכולל, הכולל את התוספת, וכן הסכום של כל תשלום בנפרד. עם זאת, שיעור הריבית שהוצג באתר לא היה שיעור הריבית השנתי אלא שיעור התוספת הכולל לתקופת התשלומים בלבד. התובע, חן סבאג, הזמין באמצעות האתר חופשה משפחתית במלון מלכת שבא באילת בסכום של 10,555 ₪. הוא בחר לשלם בארבעה תשלומים, ובמסך ההזמנה הופיע כי שיעור הריבית הוא 1.75%. הסכום הכולל שנדרש לשלם היה 10,740 ₪. לאחר השלמת העסקה גילה התובע כי שיעור הריבית האמיתי בחישוב שנתי עומד על כ-8.25%, כלומר גבוה משמעותית מן השיעור שהוצג באתר. בעקבות זאת הגיש התובע בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת בטענה כי אופן הצגת הריבית מטעה את הצרכנים ומפר את הוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות הנוגעות לעסקאות אשראי. לטענתו, הצגת ריבית שאינה מחושבת על בסיס שנתי מונעת מן הצרכן להבין את עלות האשראי האמיתית ולהשוות אותה למקורות אשראי אחרים. בית המשפט אישר את הבקשה לניהול התובענה כייצוגית וקבע כי קיימת אפשרות סבירה שהפרסום באתר הנתבעת עלול להטעות את הצרכנים בנוגע לשיעור הריבית.
דיון משפטי: הדיון בתובענה התמקד בשאלה האם מתקיימים שלושת יסודות עוולת ההטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן: קיומה של הטעיה, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק. בית המשפט הסתמך על הפסיקה המרכזית בתחום, ובה פסק הדין בדנ״א ברזני נ׳ בזק, שבו נקבע כי לצורך הוכחת עילת הטעיה יש להראות כי הפרסום עלול להטעות צרכן סביר וכי נגרם נזק כתוצאה מהפרה זו. בית המשפט קבע כי עצם הצגת שיעור ריבית שאינו מחושב על בסיס שנתי, תוך שימוש במונח "ריבית", עלולה להטעות צרכן סביר לחשוב שמדובר בריבית שנתית. החוק והתקנות מחייבים עוסק המציג עסקה באשראי להציג את שיעור הריבית על בסיס שנתי, שכן רק בדרך זו יכול הצרכן להשוות את עלות האשראי למקורות אשראי אחרים. לפיכך נקבע כי מתקיים יסוד ההטעיה. בהחלטת האישור נקבע כי הנזק האפשרי לחברי הקבוצה הוא ההפרש בין תוספת התשלום שנגבתה בפועל לבין התוספת שהייתה נגבית אילו שיעור הריבית שהוצג היה שיעור הריבית השנתי. במקרה הנדון נקבע כי התובע עצמו העיד כי בחר לשלם בתשלומים משום שסבר כי שיעור הריבית המוצג הוא שיעור שנתי סביר. בנוסף נקבע כי ניתן להניח כי גם צרכנים אחרים הבינו את הפרסום באותו אופן, שכן הדין מחייב הצגת ריבית שנתית ולכן צרכן סביר מצפה כי כך יוצג הנתון.
בית המשפט קבע כי יש להרחיב את הקבוצה כך שתכלול גם לקוחות שביצעו עסקאות בתשלומים עד למועד החלטת האישור, בהתאם לסעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות. תכלית ההרחבה היא לחסוך התדיינות נוספת ולהבטיח כי כל מי שנפגע מאותה התנהלות יוכל ליהנות מפסק הדין. לעניין אופן הפיצוי נקבע כי הנתבעת תפרסם הודעה המזמינה את חברי הקבוצה לפנות ולקבל החזר ישיר. סכומי ההחזר שישולמו בפועל יופחתו מן הסכום הכולל שיועבר לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד לפי חוק תובענות ייצוגיות.
בית המשפט קיבל את התובענה הייצוגית וקבע כי הנתבעת הטעתה את הצרכנים בכך שהציגה שיעור ריבית שאינו מחושב על בסיס שנתי בניגוד לדין. נקבע כי הנתבעת תגלה את שיעור הריבית השנתי במסך העסקה באתר האינטרנט שלה בתוך 45 ימים. בנוסף חויבה הנתבעת להשיב לחברי הקבוצה את סכום גביית היתר, אשר הוערך בכ-288 אלף ₪ בתוספת הסכום שנגבה לאחר הגשת בקשת האישור ועד למועד החלטת האישור. עוד נקבע כי חברי הקבוצה יוכלו לקבל החזר ישיר לאחר פרסום הודעה מתאימה, והיתרה תועבר לקרן לחלוקת כספים שנפסקו כסעד. לבסוף נפסק כי שכר הטרחה והגמול לתובע ולבאי כוחו יעמדו על 17% מסכום ההשבה הכולל, כאשר 15% ישולמו לבאי כוח התובע ו-2% לתובע הייצוגי.
ת"צ 67038-06-22 סבאג נ' אופיר טורס בע"מ (ניתן ביום: 5.3.26)
Reload document 
Open in new tab