הרכב השופטים: נעם סולברג, אלכס שטיין, חאלד כבוב
התקבל ערעור של רשם הפטנטים (לאחר מתן רשות) על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי אשר הפך את החלטת הרשם לרשום סימן מסחר של חברה העוסקת במתן שירותי כביסה, בכפוף להגבלת הסחורות לשימוש מוסדי בלבד; נקבע, כי לרשם יש סמכות לקבל לרישום, לסרב לקבל לרישום, או לקבל לרישום בכפוף לתנאים והגבלות סימני מסחר זהים או דומים, בבעלות שונה, ביחס לאותם טובין או אותו סוג של טובין; בנסיבות בהן בעלי סימני המסחר התקשרו בהסכם דו-קיום, ככלל, הרשם יעניק תוקף להסכם ברישום, אולם לא כן כאשר קיים סיכון ממשי להטעיה; בנסיבות העניין, ההגבלה שהטיל הרשם על רישום הסימן המבוקש נובע מסיכון כאמור ואף עולה בקנה אחד עם ההסכם – ועל כן יש לה הצדקה מלאה.
רקע עובדתי: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על החלטתו של רשם סימני המסחר, בגדרה התקבל סימן המסחר של המשיבה לרישום בכפוף לתנאים והגבלות. המשיבה (כביסקל) היא חברה ותיקה שעוסקת בהשכרת מכונות כביסה ובמתן שירותי כביסה תעשייתיים מזה עשרות שנים, החל משנת 1967 או בסמוך לכך; והיא בעלת מוניטין בתחום הכביסה בקרב לקוחות מוסדיים. המשיבה הגישה לרשם בקשה לרישום סימן המסחר "כביסקל", בין היתר, לגבי "סוג 3: אבקת כביסה; סבון כביסה; תכשירי כביסה; מרככי כביסה; מלביני כביסה". מחלקת סימני המסחר דחתה את בקשת המשיבה מהטעם שהסימן המבוקש דומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר רשום, ועל כן, על-פי הוראותיו של סעיף 11(9) לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, אין הוא כשיר לרישום. הסימן הרשום כאמור הוא סימן מסחר "כביסכל"; סימן זה נרשם בשנת 2021 לגבי סחורות מסוג 3 לשימוש ביתי כשייך לחברת פרפיום קלין. בעקבות דחיית בקשתה של המשיבה חתמו המשיבה ובעלת הסימן על הסכם דו-קיום, במסגרתו בעלת הסימן הסכימה לרישום הסימן המבוקש, ואילו המשיבה, מצידה, התחייבה שלא לטעון לאי-כשירותו של הסימן הרשום לרישום במרשם סימני המסחר; כמו כן התחייבו השתיים, לפעול בתום-לב למניעת הטעייתם של לקוחות בבואן להשתמש בסימני המסחר. הרשם התחשב בהסכם דו-הקיום שנחתם בין המשיבה לבין בעלת הסימן, פרפיום קלין, אולם ציין בהחלטתו כי הסכמי דו-קיום אינם מחייבים אותו בהליך של קבלת סימן מסחר לרישום. הרשם מצא, כי קיים דמיון שעולה כדי הטעיה בין המראה והצליל של שני הסימנים, וכן בין הסחורות אליהן נקשרו הסימנים; והורה על קבלת הסימן המבוקש לרישום בסוג 3, בכפוף להגבלת הסחורות לשימוש מוסדי בלבד ולהוספת ניקוד פַתָח לאות ק' שבסימן ("כביסקַל"). בית המשפט המחוזי, שדן בערעור המשיבה, הותיר על כנה את קביעתו של הרשם בנוגע לקיומו של דמיון מטעה בין שני הסימנים; עם זאת קבע, כי בשונה ממקרה בו מוגשות בקשות "מקבילות" לרישום סימני מסחר, במקרה של בקשה מתחרה, שמוגשת לאחר שכבר נרשם סימן מסחר דומה, אין מקום לכך שהרשם יפעיל את שיקול דעתו בניגוד להסכם דו-קיום, ועל כן הרשם חייב לקבל את הסכם כמות שהוא ולרשום את סימן המסחר המבוקש לרישום. אי לכך נקבע, כי הסימן המבוקש, שבבעלות המשיבה, יירשם ללא הגבלת סוג הסחורות לשימוש מוסדי. לטענת המבקש, מדובר בקביעה תקדימית אשר מצמצמת ללא הצדקה את שיקול הדעת המקצועי, המסור לרשם, וכפועל יוצא מכך פוגעת באינטרס הציבורי; לגישתו, לרשם יש שיקול דעת רחב בקבלת סימני מסחר זהים או דומים לרישום, הן במקרה הבקשה המתחרה והן במקרה הבקשות המקבילות.
דיון משפטי: בית המשפט העליון דן בבקשה כבערעור, קיבל את הערעור וקבע כי לרשם יש סמכות לקבל לרישום, לסרב לקבל לרישום, או לקבל לרישום בכפוף לתנאים והגבלות סימני מסחר זהים או דומים, בבעלות שונה, ביחס לאותם טובין או אותו הגדר של טובין, כאמור בסעיף 30(א) לפקודה. בנסיבות בהן בעלי סימני המסחר האמורים התקשרו בהסכם דו-קיום, ככלל, הרשם יעניק תוקף להסכם ברישום ולא יתערב בתנאיו, אלא אם ההסכם, על-פניו, נגוע באי-חוקיות ברורה או גורם לפגיעה ודאית או מסתברת בצדדים שלישיים בשל קיומו של סיכון ממשי להטעיה. במקרה דנן, ההגבלה שהטיל הרשם על רישום הסימן המבוקש עולה בקנה אחד עם ההסכם ועל כן יש לה הצדקה מלאה. הדין הישראלי אינו מתייחס במפורש למעמדו של הסכם דו-קיום ולשאלה האם הסכם כזה שולל או מצר את סמכות הרשם לסרב לרשום סימני מסחר זהים או דומים או להורות על רישום כאמור בכפוף לתנאים והגבלות. יחד עם כך, לאור האמור בסעיף 30(א) לפקודה, סמכות כאמור קיימת. סעיף זה מסמיך את הרשם לחרוג מן הכלל הקבוע בסעיף 11(9) לפקודה ולקבל לרישום סימני מסחר דומים או זהים, ולעשות כן בכפוף לתנאים והגבלות לפי שיקול דעתו. לרשם מוקנה שיקול דעת הן בבואו לקבוע האם אותן "נסיבות מיוחדות אחרות" מצדיקות רישום מקביל של סימנים ("[...] נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות לדעתו רישומם של סימני מסחר זהים או דומים [...]"); והן בהעמדת תנאים והגבלות לרישום כזה ("[...] רשאי הוא להרשות רישום כאמור בתנאים ובהגבלות שיראה לנכון או בלעדיהם"). מדובר בהוראת דין כללית שאינה משתמעת לשתי פנים אשר מקנה לרשם סמכויות נרחבות. הוראה זו אינה מכילה בתוכה אפילו רמז לכך שסמכות הרשם תשנה את פניה בהינתן הסכם דו-קיום ותיסוג מפני האמור באותו הסכם; כלל הוא, כי כאשר לשון החוק היא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, אין לפרשן אלא מה שיש בה, ועליו ליישם את החוק כלשונו. פרשנותו האמורה של סעיף 30(א) לפקודה מתבקשת גם משיקולים של הרמוניה חקיקתית פנימית. הוראות הפקודה מפקידות בידיו של הרשם סמכויות רבות ונרחבות. בהקשר זה, ראוי לציין במיוחד את האמור בסעיף 18(א) לפקודה, המגדיר את סמכותו הכללית של הרשם לדחות או לקבל בקשה לרישום סימן מסחר, וכן לקבל בקשה כאמור בתנאים, בכפוף לתיקונים, לשינויים או תחת הגבלות כאלה או אחרות, כולל הגבלות באשר לאופן או למקום השימוש בטובין אליהם מתייחס הסימן. סמכות זו היא סמכות כללית ורחבה אשר חלה גם במקרים כדוגמת המקרה דנן.
זאת ועוד. בית המשפט המחוזי עשה הבחנה בין מקרה הבקשה המתחרה לבין מקרה הבקשות המקבילות לעניין סמכותו של הרשם ברישום סימני מסחר זהים או דומים. ברם, להבחנה זו אין אחיזה בדין הקיים. סעיף 30(א) לפקודה אינו מבחין בין שני סוגי הבקשות; אילו רצה המחוקק לייחד את האמור בסעיף לסוגי בקשות המוגדרים מראש, חזקה עליו כי היה קובע זאת ב"רחל בתך הקטנה".
כריתתם של הסכמי דו-קיום נובעת מרצון הצדדים להימנע מעימות משפטי יקר ומתמשך – שתוצאתו קשה לניבוי – וכן לגדר סיכונים מסחריים ולהבטיח לעצמם וודאות. מנקודת ראות כלכלית, הסכם דו-קיום מהווה תחליף חסכוני להקמתה של חברה או שותפות אשר תחזיק בסימני המסחר המקבילים כבעלים יחיד ותסדיר את השימוש בהם בהתאם להסכם בין בעליהם המקוריים – מקימי החברה או השותפות. חיסכון בעלויות העסקה, היעדר ההטעיה והשימוש בפועל תומכים במתן תוקף מלא להסכמי דו-קיום. אשר על כן, הרשם, בבואו להפעיל את שיקול דעתו בגדרי סעיף 30(א) לפקודה, ייטה, ככלל, ליתן תוקף בלתי מסויג להסכמי דו-קיום ולהתיר את רישומם המקביל של סימני מסחר דומים. אולם, הטעמים שתומכים ברישום הסימנים כאמור אינם בגדר חזות-הכל. ייתכנו מקרים חריגים, בהם הרשם יידרש להתערב בתנאיו של הסכם דו-קיום ולסייגו בהגבלות כאלה או אחרות, בהפעילו את הסמכות שהמחוקק הקנה לו בסעיף 30(א) לפקודה. כמו כן, בהתקיים נסיבות חריגות, אין זה מן הנמנע שהרשם יסרב לבצע רישום מקביל של סימני מסחר דומים מעיקרו, חרף קיומו של הסכם דו-קיום.
בהפעילו את סמכותו לפי סעיף 30(א) לפקודה, הרשם נדרש להתחשב בכל השיקולים האלה כדי להגן על ציבור הצרכנים מפני הטעיה. דיני סימני המסחר באים להבטיח שצרכנים יוכלו לדעת את זהותו של מי שבוחר למכור להם שירותים וסחורות תחת סימן מסחר. דרישה זו באה לידי סיפוקה כאשר בעל הסימן הקיים ובעל הסימן המועמד לרישום מאגדים את שני הסימנים תחת קורת גג אחת במסגרת מיזם עסקי משותף, בדמותה של חברה או שותפות. לא כך הוא כאשר מדובר בהסכם דו-קיום שתוצאתו היא כי שני גורמים נפרדים חולקים ביניהם את אותו מרחב פעולה עסקי. במקרה כזה, על הרשם מוטלת חובה לבחון אם בעלי ההסכם עשו די כדי לאיין סיכון ממשי להטעיית הצרכנים. ודוק: ציבור הצרכנים לבדו הוא זה שצריך לעמוד במוקד החלטתו. צדדים שלישיים אשר עלולים להיפגע מרישומו של הסכם דו-קיום אינם כוללים את המתחרים הפוטנציאליים של בעלי ההסכם. ככל שלמתחרים אלו יש אינטרס לגיטימי בשימוש בסימני מסחר דומים או זהים, בידם לפתוח בהליך שעניינו התנגדות לרישום או הסרתו.
בהינתן קיומו של דמיון מטעה בין כביסכל לכביסקל ובקשתה של המשיבה לרישומו של כביסקל במקביל לסימן הרשום כביסכל, הרשם היה רשאי, ואף חייב, להפעיל את סמכותו לפי סעיף 30(א) לפקודה ולבחון אם הסכם דו-הקיום אשר הובא לפתחו טומן בחובו סיכון להטעיית הצרכנים. ההסכם בין המשיבה לבין בעלת הסימן לא קבע הגבלות כלשהן על השימוש בסימנים או על הנראות שלהם. ההסכם נעשה על רקע העובדה שהמשיבה ובעלת הסימן צברו מוניטין משל עצמן ובתחומי פעילות שונים. הנה כי כן, ההגבלות שקבע הרשם לרישומו של כביסקל כסימן מסחר עולות מתוכו של הסכם דו-הקיום גופו, מקטינות במידה רבה את הסיכון להטעיית הצרכנים ויוצרות בהירות. זאת ועוד. בעליו של סימן מסחר רשום זכאי למנוע מצדדים שלישיים שימושים בסימן אשר קשורים לטובין מהגדר הזהה לזה של הטובין שלגביהם הסימן נרשם. הרשם ובית המשפט המחוזי נקלעו אפוא לכלל טעות בקבעם כי רישומו של הסימן המבוקש לגבי "סוג 3 – לשימוש מוסדי" ישלול מהמשיבה את זכותה למנוע מצדדים שלישיים שימושים בסימן המבוקש לגבי "סוג 3 – לשימוש ביתי". משמעות הדברים הינה, כי הרשם פעל בגבולות סמכותו וכי לא נפל כל פגם בשיקול דעתו כפי שהופעל. לאור האמור, הערעור התקבל. נקבע, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל והתוצאה אליה הגיע הרשם בהחלטתו תועמד על כנה; סימן המסחר כביסקל יירשם על-כן רק ביחס לסחורות ושירותים מסוג 3 לשימוש מוסדי.
רעא 5743/24 רשם סימני המסחר נ' חברת שירותי כביסקל בע"מ (ניתן ביום: 10.4.25)
Reload document 
Open in new tab