השופטת: נועה חקלאי
האסיר, המסווג קטגוריה ב1, החל לרצות את מאסרו הראשון בן שבע השנים ביום 5.12.21 בגין עבירות של גניבה, שימוש במרמה או בתחבולה, איסור הלבנת הון, הסתרת מקור הרכוש וחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה.
בחודש יולי 2023 יצא האסיר לחופשתו הראשונה ולאחר יציאה לארבע חופשות, החליטה קצינת האסירים המחוזית ביום 13.2.24 לעצור את יציאת האסיר לחופשות בשל התרשמותה כי אין בכוונתו לפעול להסדרת חוב הקנס שהוטל עליו.
ביום 19.8.24 התקבלה תשובת קצינת האסירים לפנייתו הנוספת של הסניגור בזו הלשון: "בהמשך לפנייתך, מרשך לא מומלץ בשלב זה לחופשה לאור תביעת ענק שמנהל בהליך אזרחי על סך 22 מיליון ₪. למרשך חיוב נוסף למרכז לגביית קנסות בסך 5 מיליון ₪, גם אותו טרם הסדיר...". בפני בית המשפט המחוזי עתירת האסיר לחזור לסבב חופשות.
לטענת ב"כ האסיר, החלטת קצינת האסירים שגויה מיסודה שכן, מרשו כן פעל להסדרת החוב בכך שהגיש בקשה למרכז לגביית קנסות לפרוס את החוב לתשלומים, הגיש בקשה להפעיל את מאסרו חלף קנס ואף הגיש "ערעור/מיצוי להליכים" למרכז לגביית קנסות על ההחלטה שלא להפעיל את המאסר חלף קנס. לציין שבעניין זה, טרם התקבלה החלטה. עוד נטען כי פניית אמו של האסיר למרכז לגביית חובות על מנת להסדיר את תשלום החוב בתשלומים של 5,000 ₪ בחודש, נדחתה. אשר לטענת קצינת האסירים בדבר אי תשלום הפיצוי, טענה ההגנה כי האסיר שילם את מלוא הפיצוי שהוטל עליו.
עוד נטען כי קיומו של חוב הקנס וקיומה של התביעה האזרחית שמתנהלת נגד האסיר, היו ידועים לשב"ס עוד בטרם יצא האסיר לחופשתו הראשונה, ולכן ההתנהלות במקרה זה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ויוצרת הפליה לרעה ביחס לאסירים אחרים שיוצאים לחופשות על אף שתלויים ועומדים נגדם גם קנסות גבוהים וגם תביעות אזרחיות.
ב"כ שב"ס הפנתה להרשעת האסיר בגניבה של למעלה משישה מיליון דולר במטבעות דיגיטליים וטענה כי בניגוד לטענת ההגנה, עדיין נזקף לחובת האסיר סך של 8 מליון ₪ וכן יתרת חוב לתשלום הפיצוי על סך של 58,128 ₪. לדבריה, כל פניותיו של האסיר אל המרכז לגביית קנסות היו בעניין תיק הפיצוי, למעט פניה אחת בעניין הקנס, אשר נדחתה. אשר לאישור יציאת האסיר לחופשות הראשונות חרף אותם נתונים המבססים את החלטת קצינת האסירים נטען כי במועד ההוא הותיר האסיר רושם על הגורמים הממונים כי הוא מעוניין לשלם חובותיו אך כעת ההתרשמות היא שאין בכוונתו לפעול להסדרת החוב.
השופטת נועה חקלאי ציינה כי שינוי העמדה ביחס לאסיר לא נעוץ בהפרת תנאי החופשה על ידו, או במידע או חמ"ן שלילי שהתקבל בעניינו או מהתנהלות שלילית שלו בין כותלי הכלא, אלא היא נעוצה באי הסדרת החוב של הקנס שהוטל על האסיר ובקיומה של תביעת ענק אזרחית.
בנוסף צויין כי מעמדת שב"ס עולה במרומז כי כל עוד האסיר לא הוכיח לאן נעלם הכסף שגנב, הוא מוחזק כמי שהכסף בשליטתו ועל כן יש לו יכולת כלכלית לשלם את הקנס, אך הוא נמנע במכוון לעשות כן, לפיכך יש הצדקה לביטול טובת ההנאה של יציאה לחופשות. והודגש כי אילו היתה השופטת משתכנעת שלאסיר ישנם אמצעים לתשלום הקנס אך הוא נמנע במכוון מלשלמו, היה בכך כדי להצדיק מתן משקל משמעותי לשיקול זה בדיון בעתירה. עם זאת, הכסף הדיגיטלי שגנב האסיר נעלם מהמחשב בעת שהמחשב היה מוחזק בידי היחידה החוקרת ובנוסף מאסרו בן ה-3 שנים חלף הקנס של חמישה מיליון ₪, הופחת על ידי בית המשפט העליון ביום 21.7.22 והועמד על 8 חודשי מאסר בלבד וזאת לאחר שבית המשפט העליון הכיר במורכבות העולה ביחס למצבו הכלכלי של האסיר כמו גם להשלכות שעשויות להיות לקנס על הליכים אזרחיים והיכולת להיפרע במסגרתם.
נוכח האמור קבעה השופטת חקלאי כי למרות שהאסיר לא מסר כל הסבר מניח את הדעת בדבר היעלמות כספי המרמה, עולה הרושם כי אין המדובר במי שיש באפשרותו לשלם את הקנס אך נמנע מלשלמו במכוון. בנוסף, נכונה טענת ההגנה לפיה אי הוצאה לחופשה של אסירים שלא משלמים את הקנס שהוטל עליהם בשל העדר יכולת כלכלית, עלול ליצור מצב של הפליה בין אסירים על רקע מצב כלכלי.
באשר לטענת שב"ס כי נושא הסדרת החוב הוא חלק אינטגראלי מההליך הטיפולי אותו עובר האסיר, קבעה השופטת כי אכן תשלום הפיצוי והקנס מלמד על לקיחת אחריות. עם זאת, לא ניתן ללמוד מאי תשלום של הקנס או הפיצוי את ההיפך. זאת ועוד, עצם העובדה שהאסיר כבר יצא לארבע חופשות וחזר מהן ללא כל התנהלות חריגה ומבלי שיש כל אינדיקציה שסיכן אחרים, מלמדת כי הוא לא ניצל את חופשותיו לרעה בהקשר לחובות.
לאור המפורט לעיל קיבלה השופטת חקלאי את העתירה והורתה לשב"ס לשוב ולשלב את האסיר בסבב החופשות.
עת"א (המחוזי – באר-שבע) 57989-08-24 זרד נ' שב"ס, ניתן ביום 3.11.2024
Reload document 
Open in new tab