שם השופט/ת: אורן שוורץ
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, את תביעת התובעים (רחמים ויעקב נגר) וחייב את הנתבעת (וואן שירותי תוכנה) בתשלום יתרת התמורה עבור רכישת מניות הנתבעת 2 (ניביט תקשורת ומחשבים) מהתובעים. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם יש לקבל את טענת התובעים, כי הנתבעים הפרו את הסכם רכישת המניות על ידי הפחתת הרווח התפעולי באופן מלאכותי כדי להימנע מהתוספת אותם היו התובעים זכאים לקבל?
רקע עובדתי: בית המשפט נדרש לתביעה ותביעה שכנגד שעניינן בהסכם לרכישת 80% ממניות חברה על ידי חברה אחרת. לטענת התובעים, מי שהיו בעלי 100% ממניות החברה שנמכרה, הקונה לא שילמה להם את מלוא התמורה עליה סיכמו הצדדים במסגרת הסכם הרכישה. כמו-כן הקונה לא העבירה להם תשלום (דיבידנד) בגין ההון החוזר של החברה אותה מכרו. בכך הפרה הקונה את הסכם הרכישה. עוד טענו התובעים, כי נציגיה של הקונה הכפישו ופגעו בשמו הטוב של מר התובע 1. בתביעה שכנגד טענה הרוכשת, כי היא הולכה שולל על ידי התובעים אשר עיוותו את הרווח התפעולי של החברה לשנת 2016 והסתירו מידע מהותי, ובעיקר – אובדן צפוי של לקוח מהותי.
דיון משפטי: בית המשפט פסק כי הסכם הרכישה קובע מנגנון ברור ומסודר לביצוע התשלום השני. בהינתן שמדובר בהסכם מסחרי בין שני צדדים שרגליהם נטועות בעולם העסקי, יש לייחס דומיננטיות ללשון החוזה. בהתבסס על הוראות הסכם הרכישה ומאחר שלא הונחה תשתית ראייתית לפיה אומד דעתם הסובייקטיבי או האובייקטיבי של הצדדים היה שונה, יש להורות, כי שיעור השינוי ברווח התפעולי המוערך לא הוגבל על ידי הצדדים בהסכם הרכישה. בית המשפט יאמץ את ממצאיו של מומחה מוסכם או מומחה מטעם בית המשפט, אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. כלל זה יפה גם לענייננו, היכן שהונח מסד איתן של נתונים חשבונאיים לפני מומחה בית המשפט ואף בהתחשב באופן היסודי בו נערכה חוות הדעת: לאחר פגישות מקצועיות, קבלת הערות ומתן תשובות לשאלות הבהרה ובנוסף עמידה בביקורת החקירה הנגדית. הסכם הרכישה אינו מכיל סעיף כוללני המאפשר לנתבעות לקזז סכומים מתוך יתרת העודפים. הסעיפים אשר כן מאפשרים לנתבעות לבצע קיזוז עוסקים בקיזוז בגין סיבות ספציפיות: אי פירעון הלוואה; השבת חוב בעלים; השבת עלות רכב. הקיזוז שבוצע על ידי הנתבעות מיתרת העודפים לא נעשה בגין אחת מהעילות המנויות לעיל. גם אם נניח כי לזכותה של הנתבעת 2 עומדת זכות קיזוז חוזית בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), אין בראיות שצירפו הנתבעות כדי לתמוך בטענת הקיזוז.
באשר לעילת פרסום לשון הרע, בחינת הפרסום מעלה כי וואן ייחסה למר נגר חוסר יושרה והתנהגות בלתי מוסרית שעניינה הסתרת מידע בעת הליך המשא ומתן לקראת החתימה על הסכם הרכישה. בכך יש כדי להשפיל את מר נגר ולבזותו כאמור בסעיפים 1(1)-1(2) לחוק איסור לשון הרע. פגיעה זו במר נגר מתעצמת לנוכח ההודעה בדבר החלפת המנעולים בניביט שנמסרה כהמשך ישיר למעשים שיוחסו למר נגר, וההנחה בדבר אי חזרתו של מר נגר לעבודה. באשר לתביעה שכנגד, מר נגר לא שיתף את וואן בהתפתחויות בקשר עם ספיר דן. כך, כשנשאל מר נגר האם היה מחויב לעדכן את וואן בדבר פנייתה של פרשמרקט לניביט, בפרט לנוכח האפשרות כי העסקה ביניהן לא תצא אל הפועל. מר נגר קיווה להגדיל את נתח השוק של ניביט. אולם לצד זאת הוא לא שיתף את נציגי וואן בהתפתחויות, וממילא לא שיתף אותם בסיכון אליו נחשפה ניביט כתוצאה מהפוטנציאל לאבד לקוח מהותי כדוגמת ספיר דן. בנסיבות יש להורות, כי חלה על התובעים חובה לגלות לוואן על פנייתה של פרשמרקט – שנעשתה טרם החתימה על הסכם הרכישה – לקבלת הצעת מחיר מניביט. חובת גילוי זו חלה הן מכוח הוראת סעיף 16 לחוק המכר והן מכוח הוראות הסכם הרכישה. יש ממש בטענת התובעים נגד זכותה של וואן להסתמך על אי-ההתאמה מאחר שהיא בחרה בקיום החוזה ואף לא הודיעה על אי ההתאמה בממכר למרות שהדבר היה ידוע לה. וואן לא קיימה במועד את נטל ההודעה על "אי התאמה" בעקבות עסקת פרשמרקט. לפיכך היא אינה רשאית להסתמך עליה. בנסיבות אלה, אין לקבל את טענתה של וואן להפחתה במחיר הממכר מכוח סעיף 23 לחוק המכר.
באשר לקביעת פיצויי בגין הפרת חובת הגילוי הטרום חוזית – שעה שוואן עמדה על קיום הסכם הרכישה ואף אינה מבקשת לבטלו גם כעת, נותרה בידה עילת הפיצויים בלבד, מכוח סעיף 12 לחוק החוזים. הפרת חובת הגילוי הטרום חוזית עשויה לעלות כדי הפרת חובת תום הלב, כקבוע בסעיף 12(א) לחוק החוזים. הפרה שכזו מקימה זכות לפיצויי הסתמכות מכוח סעיף 12(ב) לחוק החוזים בגובה הפער שנובע מהפרת חובת הגילוי, קרי: הפער שבין שוויה של ניביט עם הלקוח ספיר דן לבין שוויה בלעדיו. ברם, בענייננו עומדות שתי מכשלות בדרכה של וואן לקבל פיצוי בגין הפרת חובת הגילוי: הראשונה – כפי גם לאחר שהמידע בעניין עסקת פרשמרקט עמד במלואו לפני וואן וההנהלה החדשה של ניביט היא לא שינתה מהתנהלותה. וואן פעלה להמשך ביצוע הסכם הרכישה ולצד זאת נציגיה אשר תפסו את מקומו של מר נגר בהנהלת ניביט פעלו לקדם את המהלכים העסקיים מול פרשמרקט. השנייה – וואן לא הוכיחה בכמה פחת שוויה של ניביט בגין גריעתה של ספיר דן. לכן יש לדחות את התביעה שכנגד.
תא 57041-12-17 רחמים נגר נ' וואן שירותי תוכנה (1997) בע"מ (ניתן ביום: 4.5.25)
Reload document 
Open in new tab