למנוחה לא היו זכויות במקרקעין מעבר לזכויות אותן קיבלה מכח עזבון המנוח. מכאן שהזכויות שנתקבלו בידי המנוחה בעסקת החליפין שכללה גם את חלקן של התובעות במקרקעין מכח ירושת אביהן המנוח, עת התובעות היו קטינות ומבלי שהתקבל אישור ביהמ"ש עובר לביצוע העסקה – שייך גם לתובעות לפי חלקן היחסי בירושה (17/240 לכל אחת); כך גם במסגרת הסכם המתנה שערכה המנוחה לאחר מכן, המנוחה יכלה להעביר לנתבעים במתנה רק את זכויותיה בלבד, ולא את מלוא הזכויות שהיו בבעלות המנוח. לפיכך ביהמ"ש מורה על תיקון הרישום כל אחת מהתובעות זכאית להירשם כבעלת 17/240 מזכויות המנוח במקרקעין.