שם השופט/ת: הילה אוחיון גליקסמן
פסק הדין עוסק במחלוקת הורית חריפה סביב קטין כבן 12, שבמרכזה סרבנות קשר מלאה מצד הבן כלפי אמו, על רקע סכסוך מתמשך בין ההורים. בית המשפט נדרש להכריע בסוגיות של אחריות הורית, זמני שהות ודרכי טיפול, תוך איזון בין זכויות ההורים לעקרון העל של טובת הילד. נקבע כי סרבנות הקשר נובעת משילוב של התנהלות מנכרת מצד האב לצד קשיים רגשיים והתנהלות נוקשה מצד האם. חרף זאת, לא נשללה מסוגלות הורית של מי מההורים. בית המשפט קבע כי בשלב זה אין לכפות חידוש קשר או טיפול משפחתי, אך יש להבטיח טיפול רגשי לקטין.
רקע עובדתי: הצדדים, ידועים בציבור לשעבר, ניהלו קשר ממושך וממנו נולד הקטין. לאחר פרידתם, שהחלה ביציאת האם עם הבן למקלט לנשים נפגעות אלימות, התפתח סכסוך בעצימות גבוהה שכלל הליכים רבים, צווים הדדיים וטענות לאלימות. בתחילה התקיים קשר בין הבן לשני ההורים, אך בהמשך החל הבן לסרב לקשר עם האם עד לניתוק מוחלט.
במהלך ההליכים ניתנו החלטות זמניות, הופנו הצדדים לטיפולים, מונו גורמי מקצוע והוגשו תסקירים וחוות דעת. חוות דעת מומחה קבעה כי שני ההורים בעלי מסוגלות הורית, אך שניהם תרמו למשבר – האב באמצעות מסרים כפולים והסתה עקיפה, והאם באמצעות קושי רגשי ונוקשות. ניסיונות טיפוליים שונים לחידוש הקשר כשלו.
דיון משפטי: בית המשפט הדגיש כי טובת הילד היא העיקרון המנחה, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולפסיקה כגון בג״ץ מיכל דויד. הובהר ההבדל בין “סרבנות קשר” לבין “ניכור הורי”, ונקבע כי במקרה זה מדובר בשילוב של גורמים, ולא בניכור חד-צדדי מובהק.
נקבע כי אין מקום להוציא את הקטין מחזקת האב במסגרת הליך זה, וכי סעד כזה מצריך הליך לפי חוק הנוער. עוד נקבע כי אין לכפות זמני שהות או טיפול משפחתי בהיעדר שיתוף פעולה, שכן הדבר עלול להזיק לקטין.
לבסוף נפסק כי בשלב זה לא ייקבעו זמני שהות עם האם, לא ייכפה טיפול משפחתי, אך יש לשלב את הקטין בטיפול רגשי, תוך שמירה על טובתו ויציבותו.
תלה"מ 75153-09-24 א.פ. נ' ש.ז.(ניתן ביום: 4.3.26)
Reload document 
Open in new tab