השופט: עמית בר
בתאריך 28.5.21, בשעת לילה (23:00) בכביש 57 באזור השומרון, ארעה תאונת דרכים קשה שבה היה מעורב רכבם של הנאשם 1 שנהג ברכב ונאשם 2 שנסע לצידו, בני דודים שחזרו מבילוי בשכם. התאונה התרחשה כאשר הנאשם 1 יצא לעקיפה ופגע באופנוע שנסע מימינו, שגם הוא היה במהלך עקיפה, והתנגשות זו גרמה להטחת רוכב האופנוע מעבר למעקה הבטיחות. מיד לאחר התאונה המשיכו הנאשמים בנסיעה ולא עצרו כדי לסייע לרוכב האופנוע או להזעיק שירותי הצלה. עדי ראייה, ובהם נהג שנסע מאחוריהם, הם אלה שעצרו וטיפלו בנפגע. הנאשמים נעצרו לראשונה רק לאחר מחסום תאנים, כדי להחליף גלגל שניזוק בתאונה. חשוב לציין שהנאשמים הגיעו למשטרה רק בעקבות חקירה, ולא מיוזמתם.
לאור זאת הורשעו הנאשמים לאחר ניהול משפט בכל העבירות שיוחסו להם. הנאשם 1 הורשע בנהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש והפקרה אחרי פגיעה. הנאשם 2 הורשע בהפרת חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה.
לטענת המדינה, נסיבות העבירה מלמדות על הפקרה ברף הגבוה במיוחד לאור העובדה שהתאונה ארעה בשטח פתוח ולא מיושב, והיה ברור לנאשמים כי אדם נפגע. לחומרא צויין כי הנאשם 2 הוא סטודנט לרפואה, מה שהופך את מעשיו למעוררי שאט נפש ומעיד על פסול חמור. לפיכך עתרה המדינה לגזור על הנאשם 1 עונש מאסר של 20 חודשים בפועל ופסילה בת 3 שנים, ועל הנאשם 2 מאסר של 7 חודשים בעבודות שירות ופסילה בת 3 שנים.
ב"כ נאשם 1 טען כי מדובר בצעיר (בן 18 בעת העבירה), ללא עבר פלילי, שתוצאות התאונה הן "ברף הנמוך שכן אמבולנס הגיע למקום מייד לאחר התאונה, כך שלא נגרם נזק כתוצאה מההפקרה. לפיכך "לא מדובר בתיק הפקרה קלאסי". ב"כ הנאשם 2 הדגיש כי נסיבות חייו של מרשו שסיים לימודי רפואה בגרמניה, השתנו ללא הכר, ובנוסף המדובר בשיהוי של שנתיים בהגשת כתב האישום. לפיכך, עתרה ההגנה כי מתחם העונש ההולם יתחיל ממאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר בעבודות שירות.
השופט עמית בר קבע כי נסיבות המקרה ממקמות אותו ברף הגבוה של עבירות ההפקרה והדגיש כי העובדה שהתאונה ארעה בשעת לילה בכביש שאינו מיושב, חשוך וללא תאורה, הופכת את ההפקרה לחמורה במיוחד, כיוון שהנאשמים לא יכלו לדעת שמישהו אחר יעצור וייתן טיפול רפואי לנפגע. בנוסף, למרות ששני הנאשמים ראו את רוכב האופנוע עף באוויר ומוטח למעבר למעקה הבטיחות (הוכח), בחרו למלט את נפשם ואף לא התעשתו ודיווחו על הפגיעה מאוחר יותר כאשר עצרו להחליף גלגל שניזוק בתאונה.
עוד נקבעה כנסיבה מחמירה העובדה שהנאשם 2 היה המבוגר ברכב ואף סטודנט לרפואה שמתוקף לימודיו האקדמיים היה בעל "רף הכשרה גבוה יותר מהאדם הממוצע" והיה אמור להפנים במהירות את חומרת הסכנה הנשקפת לנפגע.
אשר לחוסר ההלימה בסעיף האישום ציין השופט במפורש כי "חסד עשתה המאשימה עם הנאשמים" כאשר העמידה את הנאשם 1 לדין בגין החלופה הקלה יותר של הפקרה – סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה (הפקרה אחרי פגיעה באדם, עד 7 שנות מאסר). שכן היה ראוי במקרה זה להעמידו לדין על פי סעיף 64א(ג) (הפקרה לאחר גרימת חבלה חמורה, עד 14 שנות מאסר). צויין כי לולא גילו הצעיר, היה מקום להטיל עליו עונש מאסר ממושך יותר באופן משמעותי.
נוכח האמור לעיל נידון הנאשם 1 לשנים עשר חודשי מאסר בפועל ו-32 חודשי פסילת רישיון בפועל. אשר לנאשם 2 צויין כי חוקית דינו הוא מחצית העונש הקבוע לנהג, לפיכך הוא נידון ל-5 חודשי עבודות שירות ו-22 חודשי פסילת רישיון בפועל. שני הנאשמים חויבו גם במאסר ופסילה על תנאי, קנס כספי, וכן פיצוי כספי לנפגע העבירה.
ת"ד (תעבורה - מחוז מרכז) 5759-03-23 מ"י נ' גזייל בדאווי ואח', ניתן ביום 25.9.2025
Reload document 
Open in new tab