פסק הדין עוסק בערעור על החלטת נאמנת בהליכי חדלות פירעון של עיזבון מנוח, אשר דחתה תביעת חוב בסך כ-18 מיליון ₪ שהגישו המערערים. לטענת המערערים, המנוח לווה מהם סכום של כ-1.65 מיליון דינר ירדני לצורך פעילות עסקית הקשורה להעברת מפעל מרוסיה לירדן. לטענתם, ההלוואה הובטחה באמצעות שיקים והתחייבויות חתומות על ידי המנוח. לאחר פטירת המנוח נפתחו הליכי חדלות פירעון לגבי עיזבונו, והמערערים הגישו תביעת חוב לנאמנת בצירוף מסמכים שונים, בהם הצהרות חתומות, תצלומי שיקים ופסק דין שניתן בירדן במעמד צד אחד.