ביום 12.9.24 הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום מתוקן נגד העורר (נאשם 5) ושמונה נאשמים נוספים המגולל את השתלשלות האירועים הבאה: לאחר שהנאשמים קשרו קשר לבצע שוד בחנות תכשיטים בכפר מנדא, הגיעו חלק מהם ביום 19.3.24 בשעה 17:55 לחנות, ושם באמצעות דחפור שעמד במקום פתח אחד הנאשמים פתח רחב בקיר החיצוני של החנות ושניים נוספים נכנסו לחנות, ניפצו את שמשות התצוגה והכניסו לתוך השקים תכשיטים בשווי שבין מיליון וחצי לשני מיליון ₪. בנוסף, ירו מספר יריות באוויר, לעבר מבנה מגורים סמוך ולכיוונו של בעל הדחפור אשר הגיע למקום בשלב מסוים בליווי בן דודו. בהמשך נמלטו הנאשמים מהמקום והסתתרו בשטח מיוער המצוי בין כעביה לזרזיר. בשעה 21:40 הגיעו לנקודה הסמוכה למקום בו הסתתרו השודדים שלושה רכבים, אספו את השודדים ונמלטו מהמקום, אך נתפסו מאוחר יותר על ידי המשטרה.
על רקע המתואר יוחסו לנאשמים עבירות נשק, ביצוע שוד בנסיבות מחמירות, ירי מנשק חם שלא כדין באזור מגורים, שינוי זהות של רכב ושימוש ברכב ללא רשות. לנאשמים שנמלטו רגלית מאחד הרכבים יוחסה גם עבירת חבלה בכוונה מחמירה.
בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה לעצור את הנאשמים עד תום ניהול ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נמנו, בין היתר, הראיות הרלוונטיות לעורר: טביעת אצבע שלו שתועדה על בקבוק שנמצא ברכב, שיחות טלפון שביצעו הנאשמים ותועדו בהאזנת סתר המעידות על תכנון החילוץ, דו"חות של שוטרים מיחידת העיקוב אשר זיהו רכבים המגיעים לנקודת האיסוף וממלטים את השודדים מהשטח המיוער וסרטון וידאו המתעד את נקודת האיסוף ובו נראות, בין השאר, דמויות המסתתרות בשטח ועולות לאחר מכן על הרכבים.
בפני בית המשפט העליון ערר על החלטת השופט זיו אריאלי מיום 5.11.24 בגדרה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר ועל כן הוא יוותר במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ניהול ההליכים המשפטיים בעניינו.
לוז טענותיו של הסניגור הוא שאין שום ראיה – ישירה, עקיפה, נסיבתית או אחרת – הקושרת את מרשו לביצוע השוד עצמו, אלא לכל היותר למעורבות בסיוע לאחר מעשה. עוד נטען כי העורר מסר בחקירתו שייתכן ובמסגרת עבודתו, כבעל עסק של צמיגים, הוא טיפל ברכב הלבן ונגע בבקבוק האמור. בנוגע להאזנות הסתר נטען כי העורר כלל אינו מוזכר בשיחות שתועדו – לא כמשתתף בשיחה ולא כנשוא שלה.
ב"כ המאשימה דחה את טענות ההגנה בנוגע לרכב וטען כי בהינתן העובדה שהעורר שהה בשטח יחד עם יתר השודדים בעודם מחזיקים בתכשיטים הגנובים ובנשקים, ישנן ראיות לכאורה, לפחות בשלב הנוכחי, בנוגע למעשים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. זאת, בפרט לאור העובדה שהעורר שמר על זכות השתיקה בחקירה ולא מסר גרסה מטעמו.
השופט עופר גרוסקופף קבע כי: "...המשיבה הניחה לפני בית המשפט תשתית ראייתית התומכת במכלול האישומים המיוחסים לעורר בכתב האישום המתוקן. יחד עם זאת, ועל אף שלא ניתן לקבוע כי מתקיימת חולשה ראייתית קונקרטית ביחס לכל אחת מבין החוליות הראייתיות השונות שנדונו לעיל, סבורני כי המכלול הראייתי הוא כזה שעומד בדרישת הראיות לכאורה ברמה גבולית בלבד. למעשה, הטעם המרכזי לכך שאינני סבור שקיימת חולשה בראיות הנסיבתיות שהציגה התביעה, הוא שהעורר לא השכיל להציג גרסה של ממש מטעמו ביחס למעורבותו באירועים, באופן שמקשה על הנחת מסקנה חלופית לטובתו. בהקשר זה ראוי לחזור ולהזכיר כי אין ראיה ישירה הקושרת את העורר לשוד או המזהה אותו כמי שעלה לרכב השחור מהשטח המיוער. לפיכך, הגם שהתשתית הראייתית מספיקה כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה, המקרה הוא בעל אופי גבולי, שהמרחק בינו לבין חולשה ראייתית אינו רב."
אשר לעילת המעצר נקבע כי נוכח הנסיבות המתוארות ביחס לאופן הלכאורי שבו בוצעו השוד והבריחה, המעידים על תעוזה רבה ומסוכנות גבוהה, לצד הרשעותיו הקודמות של העורר- מתקיימת עילת מעצר מובהקת בעניינו.
נוכח האמור, בהינתן גבוליות המכלול הראייתי בעניינו של העורר ובשים לב לפרק הזמן הממושך שחלף ממועד מעצרו, הורה השופט גרוסקופף לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של העורר.
Reload document 
Open in new tab