הרכב השופטים: עופר גרוסקופף, גילה כנפי-שטייניץ, חאלד כבוב
פסק הדין המאוחד עוסק בשורה של עתירות חוקתיות ומינהליות שעניינן שיתוק פעילותה של מועצת תאגיד השידור הישראלי והקשיים שנוצרו בהליכי המינוי של חברי מועצת התאגיד וחברי ועדת האיתור. במרכז ההכרעה עמדה החלטתו של שר התקשורת להעביר מכהונתה את יושבת ראש ועדת האיתור, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, בטענה כי לא מילאה את תפקידה כראוי וכי נפל פגם בהתנהלותה בהליכי בחירת חברי ועדת האיתור. בית המשפט העליון, מפי השופט עופר גרוסקופף ובהסכמת השופטים גילה כנפי־שטייניץ וחאלד כבוב, בחן את מבנה השידור הציבורי בישראל ואת מעמדם העצמאי של מוסדות התאגיד, וקבע כי החלטת השר התקבלה בחוסר סמכות מהותי, בניגוד לעקרונות היסוד של עצמאות השידור הציבורי ותוך חריגה מגבולות ההתערבות המותרים של הדרג הפוליטי. פסק הדין הדגיש את חשיבות עצמאות התאגיד, את הצורך בהגנה על הליכי מינוי מקצועיים ונקיי כפיים, ואת מגבלות כוחו של השר בכל הנוגע להתערבות בעבודת ועדת האיתור.
רקע עובדתי: המבנה הנורמטיבי שנקבע בחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד–2014, ביקש להקים תאגיד שידור ציבורי עצמאי, מקצועי ובלתי תלוי בשלטון. החוק נחקק בעקבות המלצות ועדת לנדס, אשר הדגישה את הצורך להבטיח כי השידור הציבורי ינוהל בידי גורמים מקצועיים ולא יהפוך לכלי בידי הדרג הפוליטי. לשם כך קבע החוק מנגנון מורכב למינוי חברי מועצת התאגיד: תחילה פועלת ועדת איתור עצמאית המאתרת מועמדים ראויים; לאחר מכן מועברים המינויים לבדיקת הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות; ולבסוף מובאים המינויים לאישור שר התקשורת. החוק קובע במפורש כי חברי מועצת התאגיד וחברי ועדת האיתור חייבים להיות נטולי זיקה פוליטית, וכי עבודתם צריכה להיעשות באופן עצמאי ובלתי תלוי. עוד קובע החוק מנגנונים ייחודיים שמטרתם להגן על עצמאות התאגיד, ובהם איסור על התערבות פוליטית בתוכן השידורים ובשיקול דעת חברי המועצה.
בחודש מרץ 2025 מינה שר התקשורת, חבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי, את השופטת בדימוס נחמה מוניץ לתפקיד יושבת ראש ועדת האיתור. מוניץ החלה לקדם הליך לבחירת שני חברי ועדת האיתור החסרים, נציג בתחום התקשורת ונציג בתחום הכלכלה או הניהול. במהלך עבודתה התנהלו דיונים בינה לבין הלשכה המשפטית של משרד התקשורת באשר לתנאי הסף ולאמות המידה למיון המועמדים. לאחר השלמת הראיונות והליך הבחירה, הועברו שמות המועמדים שנבחרו ללשכת שר התקשורת. אלא שבמקום להעבירם לוועדה לבדיקת מינויים, הודיע השר קרעי כי בכוונתו לעכב את המינויים בטענה שהליך הבחירה היה נגוע בהתערבות של גורמים משפטיים ובפגיעה בעצמאותה של יו"ר ועדת האיתור. בהמשך החל השר בהליך להעברתה של מוניץ מכהונתה. במכתב ההדחה טען השר קרעי כי מוניץ עירבה "גורמים חיצוניים" בהליך המינוי; כי אפשרה לייעוץ המשפטי להשפיע על שיקול דעתה; וכי קבעה תנאי סף בלתי חוקיים בדבר השכלה אקדמית בתחום התקשורת, באופן שפגע במועמדים מסוימים והיטיב עם מועמדת מסוימת.
דיון משפטי: פסק הדין פתח בניתוח מעמדו החוקתי והציבורי של השידור הציבורי בישראל. השופט גרוסקופף עמד בהרחבה על כך שהשידור הציבורי ממלא תפקיד מרכזי במשטר דמוקרטי, בהבטחת חופש הביטוי, הפלורליזם התקשורתי וזכות הציבור לקבל מידע מגוון ואמין. בית המשפט הדגיש כי עצמאותו של השידור הציבורי היא תנאי בסיסי לקיומו של דיון ציבורי חופשי, ולכן המחוקק בחר לעגן בחוק מנגנונים ייחודיים שנועדו להרחיק את הדרג הפוליטי מהשפעה ישירה על מוסדות התאגיד. בהקשר זה הפנה בית המשפט לפסיקות קודמות שעסקו בחופש הביטוי ובחשיבות העצמאות התקשורתית, ובהן בג"ץ קול העם, בג"ץ שניצר ובג"ץ האגודה לזכויות האזרח, שבהן הודגש כי חופש הביטוי הוא "אבן הראשה" של המשטר הדמוקרטי וכי עצמאות גופי התקשורת הציבוריים היא מרכיב חיוני בהגנה עליו. בהמשך נדרש בית המשפט לפרשנות הוראות חוק השידור הציבורי הנוגעות למינוי חברי ועדת האיתור ולהפסקת כהונתם. השופט גרוסקופף הדגיש כי סעיף 34 לחוק קובע מנגנון מצומצם וחריג להפסקת כהונת יו"ר ועדת האיתור, וזאת כדי למנוע מצב שבו שר התקשורת יעשה שימוש בסמכותו ככלי להשפעה פוליטית. בית המשפט קבע כי הביטוי "אינו ממלא את תפקידו כראוי" מחייב קיומה של תשתית עובדתית ברורה המלמדת על כשל מהותי, חמור ומתמשך בתפקוד, ולא די במחלוקת מקצועית או בחוסר שביעות רצון של השר מהחלטות ועדת האיתור. בהקשר זה הסתמך בית המשפט על פסיקה מנהלית ענפה בדבר חובת הסבירות, חובת ההנמקה והצורך לבסס החלטה מנהלית על תשתית עובדתית מספקת, ובהן בג"ץ דפי זהב, בג"ץ פורז ובג"ץ אמיתי.
נקודה מרכזית שנדונה בפסק הדין הייתה גבולות סמכותו של שר התקשורת בהליכי המינוי. בית המשפט קבע כי לפי סעיף 29 לחוק, מרגע שמונה יו"ר ועדת האיתור, מסתיים למעשה חלקו של השר בשלב האיתור עצמו. תפקידו של השר הוא לאשר מינויים לאחר השלמת ההליך, אך אין הוא מוסמך להתערב באופן ניהולו, לעכב את עבודת הוועדה או לדרוש ממנה לשנות את החלטותיה. בהקשר זה אימץ בית המשפט את קביעתו הקודמת של המשנה לנשיא נעם סולברג, שלפיה לשר אין כל סמכות לעכב את העברת שמות המועמדים שנבחרו לוועדה לבדיקת מינויים. נקבע כי התנהלות השר חרגה אפוא ממסגרת סמכותו הסטטוטורית. בית המשפט הדגיש כי חומרת ההתנהלות מתעצמת לנוכח התוצאה המעשית שאליה הובילה: שיתוק מתמשך של מועצת התאגיד ופגיעה בתפקודו של גוף ציבורי חיוני. פסק הדין עמד על כך שמאז נובמבר 2024 לא יכלה מועצת התאגיד לפעול כדין, וכי עיכוב הליכי המינוי יצר ואקום ניהולי שפגע ביכולת התאגיד למלא את תפקידיו הציבוריים. בית המשפט ראה בכך פגיעה חמורה באינטרס הציבורי ובתכלית חוק השידור הציבורי.
בסופו של דבר קיבל בית המשפט את העתירה המרכזית וקבע כי החלטת השר קרעי להעביר את השופטת בדימוס נחמה מוניץ מכהונתה כיו"ר ועדת האיתור בטלה. נקבע כי ההחלטה התקבלה ללא תשתית עובדתית מספקת, תוך חריגה מסמכות, בחוסר סבירות קיצוני ותוך פגיעה בעצמאות מנגנוני האיתור שנקבעו בחוק. כפועל יוצא הורה בית המשפט לאפשר את המשך עבודתה של ועדת האיתור בראשות מוניץ ואת קידום הליכי המינוי של חברי מועצת התאגיד. יתר העתירות הנוגעות להארכת כהונתם של חברי מועצה קיימים ולמינויים שונים נידונו על רקע מסקנה זו ובהתאם לצורך להבטיח את חזרתה של מועצת התאגיד לתפקוד תקין.
בג"ץ 5404/22 הצלחה – לקידום חברה הוגנת נ' שר התקשורת ו-4 עתירות נוספות (ניתן ביום: 12.5.26)
Reload document 
Open in new tab