השופטת: דפנה ברק-ארז
למבקש: עו"ד אסתר בר-ציון
למדינה: עו"ד נועה גפן
בפני בית המשפט העליון הובאה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן 26 חודשים שהושת על המבקש לאחר הרשעתו בעבירה של חבלה חמורה שלא כדין.
על רקע סכסוך חניה בין הנאשם לבין המתלונן ובנו אשר התגוררו בבניינים סמוכים באותו רחוב, גילה בנו של המתלונן, ביום 28.4.23, כי רכבו של הנאשם חונה בחניה השייכת לדיירת אחרת שהעמידה אותה לרשות אביו. בהוראת אביו, השאיר הבן פתק על שמשת הרכב ובו איום כי אם הרכב יחנה שם שוב יגרום לו לתקר בגלגלים, בצירוף מספר הטלפון של המתלונן. הנאשם הגיע לרכבו, הבחין בפתק והתקשר למתלונן; בעקבות השיחה הגיעו המתלונן ובנו למקום החניה ופגשו בנאשם. במקום התפתח ויכוח מילולי שהדרדר לקטטה, במהלכה הכה המתלונן את הנאשם באגרופים בראשו. בתגובה, שלף הנאשם חפץ חד ודקר את המתלונן חמש דקירות: שלוש בבטן, אחת בחזה ואחת בכתף ולאחר מכן נמלט לביתו. המתלונן הובהל לבית החולים עם חתכים שחדרו לבטן ולמעי הדק, נזקק לניתוח חירום ואושפז למשך למעלה משבוע.
המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש בלבד ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע במטרה להמיר את המאסר בפועל בעבודות שירות. את בקשתו נימק בהיעדר עבר פלילי ובכך שהמתלונן היה זה שתקף אותו ראשון באירוע מושא כתב האישום. דגש מיוחד הושם על מצבו הבריאותי המורכב בעקבות שני אירועים מוחיים שעבר, ועל הליך השיקום המוצלח שביצע בעת ששהה במעצר בית. בנוסף הופנה בית המשפט העליון להמלצת שירות המבחן להימנע מעונש מאחורי סורג ובריח, ונטען כי כניסה מיידית למאסר תהפוך את הערעור לתיאורטי בלבד.
המדינה שהתנגדה לבקשת העיכוב הדגישה את חומרת העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת, טענה כי כל השיקולים שהעלה המבקש כבר שוקללו במסגרת גזר הדין של הערכאה הדיונית, ואין הצדקה לסטות מהכלל של ביצוע מיידי של העונש.
השופטת דפנה ברק-ארז קבעה כי נסיבותיו הייחודיות של המקרה ובראשן מצבו הבריאותי המורכב של המבקש שעבר שני אירועים מוחיים, מציבות אותו בגדר המקרים החריגים המצדיקים סטייה מהכלל. הנימוק המרכזי לקביעה זו הוא כי עבור אדם במצבו הרפואי, המאסר אינו רק שלילת חירות אלא נושא עמו "אפקט נוסף" ומשמעותי של סבל וקושי בריאותי המטה את הכף לטובת עיכוב העונש.
בנוסף הכירה השופטת בצורך למנוע מצב שבו הערעור על גזר הדין השואף להמיר את הכליאה בעבודות שירות, יהפוך לתיאורטי ומיותר אם המבקש יחל לרצות את עונשו כבר עתה. לפיכך, הורתה כי המאסר יעוכב עד למתן החלטה אחרת, בעוד ששאר רכיבי הענישה הכספיים והאחרים שנקבעו בערכאה הדיונית נותרים בתוקפם המלא.
עפ"ג (העליון) 70286-02-26 מיכאלי נ' מ"י, ניתן ביום 4.3.2026
Reload document 
Open in new tab