בפני בית המשפט העליון ערר שהוגש לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך בפעם הרביעית את צו הפיקוח והמעקב בעניינו של העורר למשך 9 חודשים נוספים. בשנת 2017 הורשע העורר בחמישה אישומים של ביצוע מעשים מגונים באחייניותיו ואחייניו הקטינים, בני 7 עד 13, בין השנים 2014 ל-2016.
בעקבות הרשעה זו נידון העורר לעונש של 60 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. עם שחרורו מן המאסר בינואר 2022, הוטל עליו צו פיקוח למשך 3.5 שנים שכלל הגבלות רבות, ובהן איסור יצירת קשר או לינה עם קטינים, איסור עבודה עם קטינים ואיסור החזקת חומרים פורנוגרפיים, כאשר הערכת המסוכנות המקורית קבעה כי רמת מסוכנותו גבוהה.
במהלך תקופת הפיקוח הוארך הצו על ידי בית המשפט המחוזי במספר תחנות ולשיעורין, כאשר תחילה הוקלו התנאים והתאפשרה יציאה למקומות בילוי ומסעדות בליווי מבוגר, ובהמשך הוארך הצו באופן מדוד מינואר 2026 עד לאפריל 2026 נוכח אינדיקציות לזוגיות חדשה של העורר ובמטרה שתתקבל הערכה עדכנית. בעקבות זאת, פנתה הפרקליטות בשאלת הבהרה למרכז הערכת המסוכנות ונענתה כי קשר של חודשים ספורים אינו ממתן מסוכנות ללא יציבות ממושכת ומגורים משותפים של שנתיים לפחות; בהסתמך על עמדה זו ועל המלצת יחידת "צור", נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה נוספת של המדינה והאריך את הצו עד לתום התקופה המרבית בחוק, קציבתה לדצמבר 2026.
במסגרת הערר נטען כי פניית הפרקליטות לקבלת הבהרות מהמרכז להערכת מסוכנות נעשתה שלא כדין, מאחר שלא בוצעה באמצעות בית המשפט, וכי היא נועדה לעקוף את החלטתו הקודמת שלא להאריך את הצו למלוא התקופה. עוד נטען כי קביעת תקופת הפיקוח המרבית הפכה, הלכה למעשה, לברירת מחדל פסולה כמעט בכל תיק של עבריין מין.
הנשיא יצחק עמית דחה את הטענה לעקיפת ההחלטה הקודמת, והסביר כי אי-היעתרות למלוא תקופת הצו המבוקשת אינה חוסמת הגשת בקשות הארכה נוספות בהמשך, שכן לבית המשפט נתון שיקול הדעת לקצרן כדי להציב תחנות ביקורת לבחינת המפוקח. נקבע כי קבלת עמדת העורר הייתה מאלצת את המדינה להגיש ערר בכל פעם שאינה נעתרת באופן מלא, דבר שאינו מהווה מדיניות משפטית רצויה ואינו מתחייב מהחוק. בנוסף, השופט נימק כי מאחר שתוקף הערכת מסוכנות עומד ככלל על שנתיים, לא היה מקום לדרוש הערכה חדשה בחלוף חודשים ספורים. לבסוף נקבע כי הפרקליטות נהגה כדין כשפנתה ישירות למרכז בשאלת הבהרה צופת פני עתיד; מאחר שבית המשפט סיים מלאכתו, הפנייה נועדה לבחון מקצועית אם הזוגיות הנטענת משפיעה על מערך השיקולים לבקשה הבאה.
לגופו של עניין, בחן השופט עמית לעומק את הערכת המסוכנות ואת המלצת יחידת "צור", וציין כי לצד גורמי הסיכון, קיימים בעניינו של העורר גורמים מגנים משמעותיים ביותר. גורמים אלו כוללים שיתוף פעולה מלא של העורר עם גורמי הפיקוח ללא הפרות מהותיות של הצו, סיום מוצלח של טיפול ייעודי בקהילה לשביעות רצונם המלאה של מטפליו וניהול אורח חיים עצמאי, יצרני וחברתי. השופט הדגיש כי העורר עבר כברת דרך טיפולית ואישית משמעותית ביותר, ויצר לעצמו חיים מלאים ומספקים. על כן, נקבע כי הגיעה העת להקל עמו באופן ניכר, אך במקביל להעמידו בתקופת ניסיון מעשית עוד בטרם תפקע התקופה המרבית בחוק. לאור זאת, הוחלט להאריך את הצו עד 19.12.26, אך לבטל כליל את כל התנאים והמגבלות שהוטלו עליו, למעט החובה לשתף פעולה עם קצין הפיקוח ולהיפגש עמו במועדים שייקבעו.
Reload document 
Open in new tab