שם השופט/ת: יפעת שקדי שץ
דחיית תביעה לזכות התובעת להיפרע משטר המוחזק בידיה בהיותו בטוחה לפירעון הלוואות. התובעת לא הוכיחה את עצם הענקת ההלוואות; בנוסף נדחתה טענת התובעת למסירת השטר כבטוחה לפירעון ההלוואות. על כך יש להוסיף, כי החתימה על השיק אינה חתימתו של הנתבע, אלא של הנתבעת, וזאת בניגוד לנטען בבקשת ביצוע השטר ובאופן שאינו מאפשר חיובו בסכום הנקוב בשטר בהתאם להוראות הדין.
רקע עובדתי: התובעת טענה לזכותה להיפרע משטר המוחזק בידיה בהיותו בטוחה לפירעון הלוואות שנתנה לנתבעים – ביתה ובן זוגה לשעבר במהלך הנישואים. ראשיתו של ההליך בהגשת שטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, על סך 90,000 ש"ח. ההמחאה נמשכה מחשבון הבנק של הנתבע 1. נטען כי השטר ניתן כבטוחה לפירעון הלוואה או כתשלום להחזר הלוואה שנתנה התובעת לנתבעים במהלך נישואיהם. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר וטען, כי אין לו שום חוב כלפי התובעת, כי לא חתם על השטר ולא מסר את השטר לידי התובעת. לטענתו, התובעת עשתה יד אחת עם בתה, הנתבעת 2, כדי לקחת ממנו כספים. בעקבות הגשת ההתנגדות הועבר ההליך לבית משפט שלום ולאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן הועבר ההליך לביהמ"ש לענייני משפחה.
דיון משפטי: ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה וקבע כי התובעת טענה לזכותה להיפרע משטר המוחזק בידיה בהיותו בטוחה לפירעון הלוואות. בבקשה לביצוע השטר טענה התובעת, כי מדובר בהמחאה להבטחת פירעון הלוואה על סך 90,000 ש"ח שניתנה בשנת 2018. בהליך דנא טענה התובעת, כי מדובר בדרישת תשלום בגין שתי הלוואות - הלוואה על סך 50,000 ש"ח שניתנה לנתבעים בשנת 2008 והלוואה על סך 40,000 ש"ח שניתנה לנתבעים בשנת 2016. די בהצגת שתי גרסאות שונות בכל הנוגע לסכום ההלוואה ומועד העמדתה כדי להוביל לדחיית התביעה.
על אף האמור, ביהמ"ש נדרש לבחינת הטענות ביחס להלוואות הנטענות בתביעה. נמצא כי ההלוואות הנטענות לא הוכחו; לא הוצג תיעוד להעברת כספים התואמת את הטענות לגבי ההלוואה הראשונה; לא נסתרה חזקת המתנה החלה על העברות כספיות בין הורים וילדים; לא הוצג תיעוד לעמידה על פירעון ההלוואה משך שנים רבות ואין התאמה בין הנתונים שצויינו בבקשת ביצוע השטר ביחס להלוואה הנטענת והנתונים שהוצגו בתביעה.
ניתן היה לסיים את הדיון בנקודה זו, שכן שעה שלא הוכחה הלוואה אין צורך לדון במעמדו של השטר שנטען שניתן כבטוחה ואין צורך לדון במעמדו ותוקפו; אולם ביהמ"ש מוצא להדרש בקצרה גם ליתר הטענות.
נוסף על כך שהתובעת לא הוכיחה את עצם הענקת ההלוואות, ביהמ"ש דוחה את טענת התובעת למסירת השטר כבטוחה לפירעון ההלוואות. זאת בשל אי התאמה בתאריכי ההלוואות הנטענות (אשר לא הוכחו) ומועד מתן השטר ולאור העדר התאמה בין הטענות ביחס להלוואה לגביה ניתן השטר במסגרת בקשת ביצוע השטר והטענות שהוצגו לאחר שניתנה רשות להתגונן
על כך יש להוסיף, כי החתימה על השטר אינה חתימתו של הנתבע, אלא של הנתבעת, וזאת בניגוד לנטען בבקשת ביצוע השטר ובאופן שאינו מאפשר חיובו בסכום הנקוב בשטר. פקודת השטרות [נוסח חדש] קובעת, כי "אין חבות בלי חתימה". כלומר, לא נוצר חיוב באמצעות שטר אלא כלפי מי שחתם על השטר. עוד קובעת הפקודה, כי חתימה שלא בהרשאה של האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו ואין רוכשים על ידיה או על פיה זכות להחזיק בשטר או לכפות את פירעונו; (הפקודה מאפשרת חתימת מסמך בידי אחר תחת האדם שחתימתו נדרשת לצורך חיוב על פי השטר ובלבד שמדובר בחתימה שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה; גם אם הנתבעים שותפים בחשבון, לא ניתן לחייב, מכח השטר, את בעל החשבון שאינו מצוין על גבי השטר כמושך אלא אם מתקיימת הרשאה ברורה; מאחר שלא נטען דבר לגבי ההרשאה וספק רב לגבי ההרשאה לאור מועד הגשת ההמחאה לביצוע והתאריך שצוין על גבי ההמחאה - עת היו הנתבעים בעיצומו של הסכסוך – ביהמ"ש דוחה את טענות התובעת ביחס לתוקפו של השטר וקובע, כי נפל פגם בשטר שאינו מאפשר ביצועו.
ביהמ"ש מוסיף, למעלה מן הצורך, כי גם אם עומדת התובעת על טענות חוזיות פירוט הדברים לגבי העדר תיעוד של ההלוואה הנטענת; העדר העקביות ביחס לסכום ההלוואה הנטענת ומועד העמדתה; קיומה של חזקת המתנה שלא נסתרה והשיהוי מובילים לדחיית התביעה גם אם היא מושתת על עילה חוזית. התובעת חויבה בהוצאות הנתבע בסך 10,000 ש"ח.
תמש 40568-01-22 פלונית נ' אלמוני (ניתן ביום: 28.12.25)
Reload document 
Open in new tab