השופטת: רבקה גלט
למאשימה: עו"ד בירן
לנאשמת: עו"ד גויסקי
הנאשמת, אלמנה בת 47, הורשעה בעבירות אלימות חמורות כלפי ילדיה הקטינים. הרקע העובדתי לאירועים מתאר מציאות משפחתית מורכבת במסגרתה תקפה הנאשמת את בנותיה א.א ו-ב.ב במספר הזדמנויות שונות בין השנים 2018 ל-2023. באחד המקרים משכה בחוזקה בשיערה של בתה בעת שזו פינתה כלים, ובמקרים אחרים עשתה שימוש בחפצים כדי להגביר את עוצמת הפגיעה.
בנוסף למעשי האלימות הפיזיים, הורשעה הנאשמת בשימוש בנשק קר (מערוך), באמצעותו היכתה את בנותיה ברגליהן ובגופן וגרמה להן למכאוב עז. יתר על כן, האישום העשירי בתיק חשף מסכת של איומים ושיבוש מהלכי משפט, לאחר שהנאשמת דרשה מבנותיה לשקר לשכנה ולמשטרה בנוגע לאלימות שחוותה אחת מהן מאחותה הגדולה. מילותיה הקשות של הנאשמת כלפי בנותיה, שכללו קללות ואיחולי מוות, נועדו למנוע את סיבוכה ואת סיבוך ילדיה האחרים בהליך פלילי.
למרות חומרת המעשים, תסקירי המבחן שהוגשו בעניינה של הנאשמת האירו את נסיבות חייה הטראגיות כרקע לביצוע העבירות. התסקירים פירטו כי המדובר במי שגדלה בסביבה אלימה וחוותה אובדן של שני בני זוג, דבר שהותיר אותה ללא עורף תומך ובמצב רגשי רעוע. שירות המבחן ציין כי לאחר פטירת בעלה השני ב-2019, חלה הידרדרות קשה בתפקוד המשפחתי, והנאשמת איבדה את סמכותה ההורית אל מול בעיות ההתנהגות של ילדיה.
במסגרת ההליך בבית המשפט הקהילתי, עברה הנאשמת תהליך שיקום אינטנסיבי שנמשך כשנתיים וכלל טיפול רגשי פרטני והדרכה הורית. התסקיר המסכם תיאר כיצד הנאשמת רכשה מיומנויות לוויסות תגובותיה, לקחה אחריות מלאה על מעשיה והצליחה לשקם את הקשר עם ילדיה הקטינים. בעקבות השיפור הדרמטי בתפקודה, הוחלט על ביטול צווים בעניין ילדיה והם הושבו לחזקתה המלאה תחת פיקוח טיפולי.
בהמשך לכך, התמקד הדיון המשפטי בשאלת ההרשעה – על אף שהמאשימה הכירה בתהליך השיקום המרשים שעברה הנאשמת, היא עמדה על דרישתה להרשעה, תוך הדגשת חומרת העבירות ועיקרון ההלימה בעבירות אלימות במשפחה. בנוסף נטען כי ממילא לא הוכח קיומו של נזק קונקרטי המצדיק את ביטולה. ההגנה מנגד הדגישה את הפגיעה האנושה שתיגרם לדימויה העצמי של הנאשמת, שזה עתה שיקמה את סמכותה ההורית. עוד נטען כי שאיפתה להשתלב כסייעת בגני ילדים תיחסם לחלוטין אם תורשע בעבירות אלימות כלפי קטינים, דבר שיפגע אנושות במטה לחמה.
השופטת רבקה גלט בחנה את הטיעונים וציינה כי מדובר במקרה מרגש במיוחד המדגיש את הפער העצום שבין נקודת הפתיחה של הנאשמת למצבה הנוכחי. היא הבהירה כי במסגרת בית המשפט הקהילתי, לעיתים מועדפים יעדי השיקום על פני הענישה המסורתית במטרה למנוע את תופעת "הדלת המסתובבת". יתרה מכך, הרשעה עלולה לערער את מעמדה הסמכותי של הנאשמת בתוך ביתה, מרכיב שחיוני להמשך שיקום המשפחה כולה.
באשר לנזק התעסוקתי, קבעה השופטת כי הוא הוכח הן בשל גילה המתקדם של הנאשמת והן בשל מחלה כרונית המקשה עליה למצוא עבודה. השופטת גלט הפנתה לפסיקה המאפשרת גמישות ביישום "הלכת כתב" עבור נאשמים שעברו כברת דרך משמעותית בבית המשפט הקהילתי, וציינה כי סיום ההליך ללא הרשעה מהווה מסר של הערכה להישגיה בשינוי אורחות חייה. לאור זאת, הגיעה למסקנה כי האינטרס הציבורי במקרה זה מחייב את עידוד השיקום ולא את ההכתמה הפלילית.
בסיכומו של דבר, בוטלה הרשעתה של הנאשמת והוטל עליה לבצע של"צ בהיקף של 50 שעות, צו מבחן וחתימה על התחייבות.
תפ"ק (השלום - רמלה) 42822-12-23 מ"י נ' עוור, ניתן ביום 15.4.2026
Reload document 
Open in new tab