שם השופט/ת: שני כ"ץ
ביהמ"ש נעתר לתביעה שהגישה אם לקטינה בת 16 לשינוי שם משפחת הקטינה משם האב, לשם האם בלבד, חרף המלצת העו"ס שהקטינה תישא את שמות המשפחה של שני הוריה. ביהמ"ש שוכנע כי מדובר ברצון עצמאי של הקטינה ומטעמים עניינים באופן העולה עם טובתה.
רקע עובדתי: תובענה שהגישה האם לשינוי שם משפחתה של הקטינה (כבת 16), משם משפחתו של הנתבע 1 (האב) – "מר.", לשם משפחתה של האם – "מל.". הבקשה הוגשה לאור רצון הקטינה ובקשתה. הקטינה לא בקשר עם האב מזה מספר שנים, ניסיונות השיקום לא צלחו והיא מציגה את עצמה בפני חבריה ומכריה בשם "א. מל.". העו"ס סבורה כי מחיקת שם המשפחה של האב הוא צעד קיצוני שיש בו כדי לאיין את הקשר בין הקטינה לבין אביה והיא ממליצה על הוספת שם משפחת האם לשם משפחתה של הקטינה, כך ששם משפחתה יהיה "מל. מר.".
דיון משפטי: ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה וקבע כי כעולה מסעיף 13(ד) לחוק השמות, גם כאשר קיימת הסכמת שני ההורים, אזי ההחלטה בעניין שינוי שמו של קטין, אשר מסוגל להביע עמדתו, צריכה להתקבל רק לאחר שמיעתו ותוך התחשבות בעמדתו, דעתו ורגשותיו. בהתאם לתקנות, ביהמ"ש ייתן לדברי הקטין משקל ראוי בהחלטתו, לפי גילו ולמידת בגרותו של הילד, אלא אם כן החליט ביהמ"ש, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שהילד לא יישמע, לאחר ששוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע יגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה. על כך יש להוסיף את הוראות חוק הכשרות המשפטים לפיהן בהעדר הסכמה בין ההורים בעניין הנתון לאחריותם, יכריע בכך ביהמ"ש בהתאם לטובת הקטין. כך גם בעניין שינוי שם של קטין, וכפי שנקבע בעבר, השיקול היחיד שצריך להנחות את ביהמ"ש הוא שיקול טובת הילד הקונקרטי שבפניו. כידוע, תסקיר מאת עו"ס לסדרי דין, שמעמדו הוכר כשווה ערך לחוות דעת מומחה מהווה אמצעי מרכזי ומשמעותי לבחינת "טובת הילד" ונפסק כי ביהמ"ש ייטה לאמץ את המלצות התסקיר בהעדר ראיות כבדות משקל לסתירת האמור בהן. במקרה דנא, לאחר שמיעת הקטינה והתרשמות ביהמ"ש מעמדתה, רצונה ורגשותיה; לאור גילה (16) ומידת בגרותה; ובשים לבדרך הילוכו והתנהלותו של האב והעדר שיתוף הפעולה בניהול ההליך, המעידים על יחסו לבקשה ביהמ"ש סבור כי טובת הקטינה בהיעתרות לבקשה לשינוי שם משפחתה, חרף המלצת העו"ס בתסקיר להוסיף את שם משפחת האם לצד שם משפחת האב.
ביהמ"ש התרשם כי מדובר ברצון עצמאי של הקטינה ומסיבות ענייניות הכרוכות אחר אופן הצגתה וזיהויה כלפי כולי עלמא; כי שם משפחת האב אינו נתפס כחלק מזהותה, ולמצער אינו מהווה חלק חיובי מזהותה, אלא השימוש בו נתפס עבורה בהקשרים שליליים ופוגעניים בלבד ויוצר אצלה מאבק פנימי קשה וכבד וכי בעטיו נקלעה, לא פעם, למבוכה, חוסר נוחות ועלבון; ביהמ"ש שוכנע כי עיתוי הגשת הבקשה בעת הזו כרוך אחר רצונה, כי בתעודת הזהות שתונפק לה עם הגיעה לגיל 16 וכן במסמכים רשמיים משמעותיים אחרים (רישיון נהיגה, תעודת בגרות, צו ראשון וכו') יירשם שם המשפחה אותו היא נושאת בפועל ועמו היא מזדהה, ולא שם משפחה שלדבריה אינו מזוהה עמה והוא זר לה. ממילא, אין בשינוי שם משפחתה של הקטינה כדי ליצור "זעזוע" בזהותה העצמית ובמעגלים החברתיים שלה, אלא אך לשקף את מציאות חייה, שכן ממילא הקטינה משתמשת בשם משפחת האם ואינה מציגה עצמה בשם משפחתה הרשום.
ביהמ"ש אינו מקל ראש בעמדת העו"ס, כי מחיקת שם המשפחה הינו צעד אשר יש בו כדי לאיין את הקשר בין הקטינה לבין אביה. בנסיבות, בין האב לקטינה קיים נתק מוחלט משך שנים ואף ניסיונות לחידוש הקשר לא צלחו. בנוסף, אין בשינוי שם המשפחה כדי לגרוע מהיותו של הנתבע רשום כאביה הביולוגי במשרד הפנים ו/או לשנות רישום זה. אשר לעמדת העו"ס, כי שם המשפחה מהווה חלק מזהותה של הקטינה, הרי הקטינה הבהירה באופן חד-משמעי ונחרץ, כי שם משפחת האב אינה מהווה חלק מזהותה, היא אינה נושאת אותו ואינה מזדהה באמצעותו ובפעמים בהם שמה נקשר לשם משפחה זה, בעל כורחה, הדבר גורם לה לתחושת תסכול ועלבון.
תמש 29459-09-23 פלונית נ' אלמוני (30.9.24)
Reload document 
Open in new tab