שם השופט/ת: עמיצור איתם
נציג ציבור: שלמה פארי
ההליך עוסק בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגיש עובד לשעבר של חברת החדשות הישראלית בטענה כי עובדים רבים במשיבה מועסקים במשמרות לילה ואינם מקבלים גמול שעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. המבקש, אשר עבד במשך כעשר שנים כעורך וידאו, טען כי משמרות העבודה החלו בשעה 15:00 והסתיימו לאחר חצות, אולם למרות שמדובר ב"עבודת לילה" כהגדרתה בחוק, לא שולמו לעובדים שעות נוספות החל מהשעה השמינית. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט עמיצור איתם ונציג הציבור שלמה פארי) קיבל את הבקשה בחלקה ואישר את ניהול התובענה כייצוגית. נקבע כי קיימת אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובת הקבוצה וכי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לאישור ההליך.
רקע עובדתי: המבקש הועסק אצל המשיבה כעורך וידאו במשך כעשר שנים עד לפיטוריו בשנת 2021. לאחר סיום עבודתו הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי המשיבה הפרה באופן שיטתי את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה בנוגע לתשלום גמול שעות נוספות בעבודת לילה. לטענתו, עובדים רבים במשיבה, ובכללם הוא עצמו, עבדו במשמרות שהחלו בשעה 15:00 והסתיימו לאחר חצות, בעיקר במסגרת הפקת מבזק חדשות לילי המשודר בסביבות השעה 00:00. לטענת המבקש, במהלך המשמרות נדרשו העובדים להיות נוכחים באולפני המשיבה ולהשתתף בהכנת המבזק הלילי, ולעיתים גם בתוכניות לילה ששודרו לאחר מכן. משמרות אלה נמשכו לעיתים עד השעה 00:30 או 00:45. לדבריו, מדובר בעבודת לילה כהגדרתה בחוק, שכן לפחות שתי שעות מהמשמרת מתבצעות בין השעות 22:00 ל-06:00. לפיכך יום העבודה הרגיל במקרים אלו צריך להיות שבע שעות בלבד, וכל עבודה מעבר לכך מזכה בגמול שעות נוספות. לטענתו, בפועל לא שולמו לעובדים גמולים אלה. עוד טען המבקש כי ההפסקות שנלקחו במהלך המשמרת אינן בגדר הפסקות אמיתיות, שכן העובדים נדרשו להישאר במקום העבודה ולהיות זמינים לעבודה במקרה הצורך. לכן, לטענתו, יש לראות בזמנים אלה כחלק משעות העבודה.
דיון משפטי: השאלה המרכזית שנבחנה הייתה האם עובדים במשמרות שהחלו בשעה 15:00 והסתיימו לאחר חצות זכאים לגמול שעות נוספות בגין עבודת לילה. בית הדין קבע כי אין מחלוקת עובדתית של ממש כי עובדים רבים במשיבה עבדו במשמרות כאלה. בהתאם להגדרת "עבודת לילה" בחוק שעות עבודה ומנוחה, עבודה שבה לפחות שתי שעות מתקיימות בין השעות 22:00-06:00 נחשבת עבודת לילה, ולפיכך יום העבודה הרגיל במסגרתה הוא שבע שעות בלבד. מאחר שמשמרות העובדים חרגו לרוב משבע שעות עבודה, הרי שעבודה מעבר לכך עשויה לזכות בגמול שעות נוספות. טענתה המרכזית של המשיבה הייתה כי העובדים נהנו מהפסקות ממושכות במהלך המשמרת, ולכן בפועל לא עבדו מעבר למכסת השעות הקבועה בחוק. בית הדין דחה טענה זו וקבע כי אין די בטענה כללית בדבר זמני הפסקה.
בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, זמן שבו העובד עומד לרשות העבודה נחשב לזמן עבודה. מן העדויות עלה כי העובדים נדרשו להישאר במקום העבודה ולהיות זמינים לקריאה לעבודה גם בזמן ההפסקות, ולעיתים אף נדרשו לקבל אישור על מנת לצאת מהמתחם. בנסיבות אלה נקבע כי ההפסקות אינן בגדר הפסקות חופשיות ולכן הן חלק משעות העבודה. בהקשר זה הפנה בית הדין לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה, ובה נקבע כי כאשר העובד אינו חופשי לעשות כרצונו בזמן ההפסקה והוא נדרש להישאר זמין למעסיק מדובר בזמן עבודה שיש לשלם בגינו שכר.
בסיכומו של דבר קבע בית הדין כי מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית. הקבוצה הוגדרה ככלל עובדי המשיבה שעבדו במשמרות לילה מעבר לשעה השמינית ולא קיבלו גמול שעות נוספות, למעט עובדים שלגביהם נקבע בהסכם העבודה כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל או שאינם מוגדרים כעובדי המשיבה. המבקש הוכר כתובע המייצג ובאי כוחו מונו כבאי כוח הקבוצה. בנוסף נפסקו לטובת באי כוח המבקש שכר טרחה בסך 50,000 ₪ בתוספת מע״מ והוצאות למבקש בסך 5,000 ₪. בית הדין הורה על פרסום הודעה לציבור בדבר אישור התובענה הייצוגית ועל המשך בירור התביעה במסגרת ההליך העיקרי.
ת״צ 55354-07-21 ויקטור שלג נ׳ חברת החדשות הישראלית בע״מ (ניתן ביום: 9.3.26)
Reload document 
Open in new tab