העותר נושא במאסר בן 11 שנים בגין עבירות אלימות חמורות, וסיום מאסרו המלא צפוי ביום 27.10.28. בעתירה נטען כנגד החלטת המשיב (שב"ס) לדחות ללא כל נימוק, את בקשתו של העותר להינשא לבת זוגו בין כותלי בית הסוהר. בת הזוג היא סוהרת לשעבר שהתפטרה משירות בתי הסוהר במרץ 2024.
לטענת שב"ס ההתנגדות מבוססת על כך שהעותר הוא "ראש ארגון פשע, אשר לאחרונה עולה מידע על סכסוכים בינו לבין קבוצות אחרות" תוך שהוא ממשיך להפעיל את ארגונו גם מבית הסוהר. בנוסף נטען כי רבנות שירות בתי הסוהר אינה מאשרת "לקיים טקס חופה וקידושין כדת משה וישראל ללא התייחדות עם בת הזוג מיד אחרי טקס הנישואין כפי שההלכה מחייבת", והיות ולא אושרה התייחדות עם בת הזוג, לא ממליץ הרב לאשר את הבקשה.
בהמשך טען ב"כ שב"ס כי נוכח האפשרות שהקשר הזוגי החל בעת שבת הזוג היתה סוהרת, המדובר בקשר זוגי שהחל תוך הפרת פקודות שב"ס. בנוסף דחה שב"ס את הצעת בית המשפט להתיר את הנישואין בחלוף שנה ממועד התפטרותה של בת הזוג משירות בתי הסוהר.
השופט דרור ארד-אילון קבע כי בהעדר סיכון קונקרטי לבטחון בתי הסוהר או לבטחון הציבור העולה מעצם הנישואין, אין הצדקה לסירוב הבקשה, בפרט נוכח העובדה שבעבר, במהלך מאסרו, הותר לעותר להינשא ולקיים התייחדות עם בת זוגו הקודמת. עוד צויין כי אין לעותר עבירות משמעת או אינדיקציות להתנהגות שלילית.
אשר לטענה העיקרית – היותה של בת הזוג סוהרת לשעבר – קבע השופט כי שב"ס לא הצליח להבהיר כיצד הנישואין יגבירו את החשש בדבר סיכון לניצול לרעה מצדה של בת הזוג, במיוחד כאשר העותר רשאי לשוחח עם בת זוגו בטלפון והיא אף מבקרת אותו בקביעות בבית הסוהר, לעיתים אף בביקורים פתוחים. יתרה מכך, הודגש כי לבת הזוג אין עבר פלילי, לא נטען כי היא שותפה לפעילות פלילית של העותר או מסייעת לו בעבירות, והמידע השלילי הקיים לגביה אינו חמור ואינו עדכני.
בנוסף, דן השופט בטענה בדבר איסור על התייחדות וקבע כי התייחדות אינה תנאי לנישואין, אלא פריבילגיה הניתנת לאחר הנישואין בבית הסוהר, ובמידה וקיימת מניעה להתייחדות, קיימת חלופה בדמות "מתווה ייחוד לאסיר".
בסיכומו של דבר, בהעדר שיקולים נוגדים כבדי משקל, קבע השופט כי יש לכבד ולבכר את זכותו היסודית של העותר להינשא לבת זוגו, שהיא מהנעלות שבזכויות האדם, וקיבל את העתירה.
Reload document 
Open in new tab