נגד נאשמת 1, חברה העוסקת במכירת צעצועים ומוצרי חשמל, ונגד בעליה ומנהלה הרשום (הנאשם) הוגש כתב אישום בגין שתי פרשות שונות של מכירת מוצרים שאינם עומדים בדרישות התקן הישראלי הרשמי. נטען כי בשנת 2021 מכרה החברה שרשראות תאורת לד לעסק ביבנה, אשר בבדיקת מעבדה נמצאו בהן ליקויים חמורים ובהם סיכון לקצר, התלקחות והתחשמלות. באישום השני נטען כי בצעצועי חץ וקשת שנמכרו בבני ברק בשנת 2020, התגלו ליקויי בטיחות, היעדר אזהרות ותכולת פתלאטים חריגה המסכנת את בריאותם של ילדים. בעקבות מעשים אלו, הורשעה החברה בעבירות של מכירת מצרך שאינו עומד בדרישות התקן הרשמי, ואילו הנאשם הורשע בעבירות של הפרת חובת פיקוח של נושא משרה.
במסגרת הטיעונים לעונש עתרה המאשימה לקביעת מתחמי עונש נפרדים לכל אישום, תוך שהיא מדגישה את חומרת הליקויים ואת העובדה כי מדובר בהפרות סדרתיות בעלות מניע כלכלי, וביקשה להטיל קנסות כבדים של מאות אלפי שקלים על שני הנאשמים. מנגד, ביקש סניגורם של הנאשמים להסתפק בקנס מינורי ומדורג, כשהוא מפנה לכך שהמוצרים התקבלו כהחזר חוב מחנות שפשטה רגל, וכן לשיהוי המשמעותי של 5 שנים בהגשת כתב האישום ולעובדה שהנאשם פעל מיוזמתו לאיסוף ולהשמדת המוצרים המפרים.
השופטת אביטל אמסלם-גלבוע הדגישה כי האיסור על שיווק מוצרים פגומים נועד להגן באופן ישיר על בריאות הציבור, בטיחותו ומניעת נזקים כלכליים, כאשר במקרה הנוכחי הפגיעה קשה במיוחד בשל פוטנציאל הסיכון הממשי לחיי אדם מפני התחשמלות ושריפה, וכן הסיכון הבריאותי שנשקף לילדים קטנים שהם קהל היעד של הצעצועים שנמכרו.
בהמשך לכך, נדרשה השופטת לבקשת המאשימה להפריד בין שני האישומים ודחתה אותה באופן מנומק על פי המבחנים המשפטיים המקובלים. נקבע כי בין המעשים קיים "קשר הדוק" על פני ציר הזמן, שכן למרות שמדובר במוצרים שונים ובחנויות שונות, הם מהווים חלק מ'מסכת עבריינית' אחת ומתוכנית פעולה משותפת שבה הנאשמים לא פיקחו כנדרש על תקינות המוצרים, ועל כן פיצול המתחמים יהיה מלאכותי.
יתרה מכך, צויין כי מסקירת פסיקה במקרים דומים של הפרת חוק התקנים עלה כי העונשים משתנים בצורה משמעותית בהתאם לסוג המצרך, כמותו וחומרת הסכנה, החל מתיקים שהסתיימו בקנסות נמוכים במסגרת הסדרים מותנים ועד למקרים חמורים שכללו הפעלת מאסרים על תנאי וקנסות של מאות אלפי שקלים לחברות בעלות עבר רצידיוויסטי.
במסגרת שקילת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נקבע כי נוכח הותק והניסיון המקצועי הרב של החברה בתחום הצעצועים משנת 2016, היה עליה לגלות זהירות יתרה. בהקשר זה, דחה בית המשפט לחלוטין את ניסיונות ההגנה להסיר אחריות מהנאשם באמצעות הטלת האשמה על אביו, אשר ניהל בעבר את הקשר מול מכון התקנים. השופטת הדגישה כי על אף שעדותו של האב, אשר שירת את המדינה ואף היה בשבי הסורי, הייתה מעוררת השראה, אין לה כל אחיזה משפטית במחלוקת הנדונה, שכן האחריות המושגית והחוקית למניעת העבירות מוטלת באופן בלעדי על הנאשם, מתוקף תפקידו כנושא המשרה הרשום ומנהלה של החברה.
לקולא צויינו הודייתם המהירה של הנאשמים בכתב האישום המתוקן והשיהוי המשמעותי של כחמש שנים מצד הרשויות בהגשת כתב האישום, לצד העובדה שהעבירות בוצעו בתקופת משבר הקורונה שבה היקף המכירות הכללי היה נמוך ממילא. בכל הנוגע למצב הכלכלי של הנאשם מצאה השופטת חוסר התאמה מסוים בין הצהרות הנאשם על הכנסה חודשית נמוכה לבין הדוחות הכספיים של החברה, מהם עלה כי משך סכומים משמעותיים לטובתו. עם זאת, בית המשפט לא התעלם כליל מנסיבותיו האישיות, בהיותו אב צעיר לחמישה ילדים קטנים הנושא בנטל משכנתא, והכיר בכך שענישה כלכלית דרקונית עלולה לפגוע בצורה אנושה בצרכי המחיה הבסיסיים של בני משפחתו.
נוכח האמור גזר בית המשפט את העונשים הבאים: על נאשמת 1 הוטל קנס כספי בסך 60,000 ש"ח לצד חתימה על התחייבות, ועל נאשם 2 הוטל קנס כספי בסך 30,000 ₪ וחתימה על התחייבות.
Reload document 
Open in new tab