בין היתר, הסתמך בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו על קביעה קודמת של בית הדין הרבני כי המשיב הוא אכן אביה של הקטינה. נקבע כי אין מניעה כי בית המשפט, בבואו ליתן פסק דין הצהרתי, יאמץ את הכרעת בית הדין הרבני. בית המשפט לענייני משפחה הסביר כי לכלל האוסר עדות מפי השמועה קיימים שני סוגי חריגים מרכזיים, כאשר אחד מהם מקורו בתורת מעשה בית דין המקימה מחסום מפני התדיינות כפולה בפלוגתא שכבר נדונה והוכרעה.
