השופט: ערן זלר
הנאשם, רופא שיניים יליד 1989 ללא עבר פלילי, הורשע בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש. האירוע התרחש ביוני 2024, אז במהלך ויכוח בביתם, חנק הנאשם את אשתו ולחץ על גופה בחוזקה, מעשים שגרמו לה לאדמומיות בפלג גופה העליון ונפסקו רק כאשר בתם הקטינה נכנסה לחדר.
תסקיר שירות המבחן ציין כי הנאשם מתפקד היטב במישורי חייו, אך התקשה לייחס לעצמו התנהגות אלימה וצמצם מחלקו באירוע. למרות זאת, לאור הטיפול הזוגי אליו פנו בני הזוג ביוזמתם והערכת שירות המבחן כי הסיכון להישנות נמוך, המליץ השירות לבטל את ההרשעה כדי למנוע פגיעה תעסוקתית בנאשם.
בטיעוניה לעונש, עמדה המאשימה על חומרת העבירה ועל הפוטנציאל ההרסני של מעשה החניקה, וטענה כי אין מקום לביטול ההרשעה שכן לא הוכחה פגיעה קונקרטית בשיקומו של הנאשם. ההגנה והנאשם עצמו הדגישו כי מדובר באירוע חריג וחד-פעמי בחייו של אדם נורמטיבי, וטענו כי הרשעה תפגע אנושות באפשרותו ללמד באקדמיה ועלולה להוביל לשלילת רישיונו כרופא שיניים. המתלוננת העידה אף היא לטובת הנאשם, תיארה את היחסים ביניהם כטובים ומכבדים, והביעה חרטה על עצם הפנייה למשטרה בטענה שהרשעה תפגע נפשית בתא המשפחתי.
השופט ערן זלר פסק כי לא התקיים התנאי המצטבר הנדרש להוכחת נזק קונקרטי ומוחשי לשיקום הנאשם, שכן הטענות בדבר פגיעה באפשרות ללמד בעתיד הן תיאורטיות וכלליות, ואין סבירות שלקוחותיו של רופא שיניים יפשפשו בעברו הפלילי בעקבות עבירה יחידה שאין לה זיקה למקצועו.
באשר לחשש משלילת הרישיון, הבהיר בית המשפט כי ההרשעה אינה גוררת שלילה אוטומטית והחוק מעניק לגורמי המקצוע במשרד הבריאות שיקול דעת עצמאי לבחון כל מקרה לגופו. בנוסף, מעיון בתקדימים, שלילת רישיון נעשית בדרך כלל בעבירות הקשורות למקצוע או בעבירות חמורות הכרוכות במאסר בפועל, מה שאינו מתקיים כאן. לפיכך, ובהתאם להלכה לפיה על בית המשפט להותיר סוגיות אלו לגורמי המשמעת המוסמכים, נדחתה הבקשה לביטול ההרשעה.
בשלב קביעת העונש התייחס השופט לעובדת נוכחות הבת הקטינה בצהלך האירוע אך צוין כי מדובר באירוע מתפרץ וקצר על רקע ויכוח, וכי החבלה שנגרמה היא ברף הנמוך. לפיכך, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר בפועל.
לאור הודאת הנאשם, היעדר עבר פלילי, נטילת האחריות וההליך הטיפולי המוצלח שעברו בני הזוג, ניגון הנאשם לחודשיים מאסר על תנאי וצו מבחן.
Reload document 
Open in new tab