ביהמ"ש העליון דן שוב בסוגיית התחרות בין רוכש נכס מקרקעין בעל זכות קניין שביושר, לבין נושה של המוכר, שהטיל עיקול על הנכס, במועד מאוחר למכירתו. ביהמ"ש קיבל ערעור שהגיש רוכש מקרקעין, על דחיית תביעתו להצהרה על בעלותו במקרקעין שרכש בשנת 1991.

ביהמ"ש קבע, כי לא הוכח כי הרוכש המערער לא רשם הערת אזהרה בחוסר תום לב, ולכן מעת שרכש את המקרקעין מכוח ייפוי הכוח שהוצג בפניו, הרי קנה למעשה זכות שביושר במקרקעין, שהינה זכות מעין קניינית. לפיכך, זכותו עדיפה על פני זכותו של מעקל, שרשם עיקול על המקרקעין, בטרם הושלמה העברת הזכויות למערער.