למרות שבית המשפט המחוזי קיבל את קביעות ערכאת קמא כי המערערת הגיעה לחנות הצדדים המשותפת על מנת ליצור פרובוקציות, הוא הורה לקצר את תקופת ההרחקה מהחנות. נקבע כי לעניין החוק למניעת אלימות במשפחה יש להבדיל בין התנהגות קנטרנית לבין התנהגות אלימה המעלה חשש סביר לקיומה של סכנה מוחשית מידית. בית המשפט הוסיף כי אמנם אין לכחד שהתנהלות המערערת עלולה לפגום בהתנהלות העסקית התקינה של החנות, ואולי גם לפגוע באותו מקור פרנסה. יחד עם זאת הוראות החוק לא נועדו על מנת לספק מענה לקושי זה.
