פסק הדין עוסק בערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, אשר השית על המערער עונש של 15 חודשי מאסר בפועל. המערער הורשע בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות לשוטר במדים תוך ניסיון בריחה רגלית, נהיגה עם רישיון שפקע מעל שנתיים ונהיגה ללא ביטוח בתוקף. המערער הודה בעבירות אלו ביום 23.12.24 וביקש להישלח לקבלת חוות דעת מהממונה על עבודות השירות, בקשה שנדחתה בתחילה על ידי הערכאה קמא.
בית המשפט קמא החליט להחמיר עם המערער נוכח עברו התעבורתי המכביד, הכולל 23 הרשעות קודמות, ביניהן עשר הרשעות בנהיגה ללא רישיון תקף ושתי הרשעות קודמות בנהיגה בזמן פסילה. נקבע כי המערער הוא רצידיביסט שלא הורתע מעונשי מאסר מותנים שהיו תלויים נגדו, והפגין זלזול בוטה בשלטון החוק ובשלום הציבור. בשל כך נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בגין התיק הנוכחי והופעלו 6 חודשי מאסר מותנה (חלקם במצטבר), לצד פסילת רישיון ל-3 שנים וקנס כספי.
במסגרת הערעור טען הסניגור כי בית המשפט קמא שגה כשסירב להפנות את המערער לתסקיר שירות המבחן ולא נתן משקל מספיק לסיכויי השיקום שלו. הודגש כי המדובר במי שמעולם לא ריצה מאסר מאחורי סורג ובריח אשר שהה במעצר ובאיזוק אלקטרוני תקופה ממושכת, דבר שהוביל להבנת חומרת מעשיו. ב"כ המדינה טענה כי העונש הולם את חומרת העבירות ואת העובדה שהמערער לא כיבד פסילות קודמות שהוטלו עליו.
השופט נתנאל בנישו החליט, לפנים משורת הדין, להפנות את המערער לשירות המבחן לקבלת תסקירים. התסקיר הראשון הצביע על קשיים אישיים ומשפחתיים, אך זיהה "תובנה ראשונית" ורצון להליך טיפולי. התסקיר המשלים תיאר הצלחה משמעותית: המערער השתלב בקבוצה טיפולית, הפגין התמדה, גילה יכולת התבוננות עצמית עמוקה והביע חרטה כנה. שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות העבירות פחת והמליץ על המרת המאסר בעבודות שירות.
בשלב הבא, הממונה על עבודות השירות קבע בתחילה כי המערער אינו מתאים לביצוען, עקב מידע מודיעיני של המשטרה בנוגע לחשש לפגיעה בחיי אדם. אולם, לאחר דיון בבית המשפט ובדיקת המידע, התברר כי המשטרה אינה טוענת שהמידע מבסס חשש ממשי לפגיעה כזו, והשופט קבע כי התנגדות הממונה משוללת יסוד חוקי בנסיבות אלו. בעקבות קביעה זו, הממונה הגיש חוות דעת משלימה לפיה ניתן לשבץ את המערער בעבודות שירות במועצה המקומית מג'ד אל כרום.
השופט בנישו הדגיש כי הוא אין להקל ראש בחומרת מעשיו ואלמלא התהליך השיקומי החריג שעבר המערער במהלך תקופת הערעור, דינו היה להישלח למאסר ממושך מאחורי סורג ובריח. עם זאת, האינטרס הציבורי בשיקומו של אדם המפגין מוטיבציה ושינוי עמוק באורחות חייו, גובר במקרה ייחודי זה על עקרון הגמול וההרתעה.
השופט נימק כי המרת המאסר בעבודות שירות תאפשר למערער לשמר את הרצף הטיפולי, להימנע מחשיפה לסביבה עבריינית בכלא ולבסס אורח חיים נורמטיבי לטובת משפחתו. עוד צוין כי העובדה שהמערער היה נתון במעצר ממשי ובאיזוק אלקטרוני יצרה את האפקט ההרתעתי הנדרש, והביאה אותו להבנה כי זוהי "הזדמנות אחרונה" עבורו.
נוכח האמור לעיל התקבל הערעור במובן זה שעונש המאסר בפועל בוטל ותחתיו, הוטלו על המערער 9 חודשי עבודות שירות לצד צו מבחן למשך שנה ומאסרים מותנים. אשר לעונשי הפסילה בפועל והפסילה המותנית החליט בית המשפט שלא להתערב שכן הם משקפים נכונה את המסוכנות התעבורתית של המערער ומהווים חלק מאוזן מתמהיל הענישה החדש.
Reload document 
Open in new tab