ועדת הערר נדרשת להקפיד על כך שהיא אינה מסיגה את גבולות סמכותו המקצועית של השמאי המכריע, וכי היא אינה מחליפה את שיקול דעתו המקצועי בשיקול דעתה. במקרה הנדון ועדת הערר לא שמרה במידה הנדרשת על הגבולות האמורים, בעת שהכריעה בעצמה בשאלת מקדם ההפחתה בגין מושע, תוך שהיא קובעת כי אין צורך להחזיר את הדיון בסוגיה לשמאי המכריע גם לאחר שהתברר כי התשתית העובדתית שעליה התבססה חוות דעתו בסוגיה, אינה נכונה.
קביעת מקדם הפחתה לשווי מקרקעין בגין מושע היא ענין שמאי מקצועי מובהק