פסק הדין עוסק במחלוקת משפחתית מורכבת סביב תוקפן של צוואות הדדיות שערכו בני זוג ממוצא אתיופי בשנת 2006. במסגרת הצוואות הורישו שני המנוחים את מלוא רכושם לבנם ט.פ ז"ל, תוך קביעה כי אם לא יהיה בין החיים במועד פטירתם, יעבור הרכוש לילדיו. לאחר פטירת ההורים והבן היורש, הגישו חלק מילדי המנוחים בקשה לביטול צו קיום צוואת האב והתנגדות לקיום צוואת האם. לטענתם, ההורים לא הבינו את תוכן הצוואות שנערכו בעברית, הופעל עליהם לחץ והשפעה מצד הבן היורש, והצוואות אינן משקפות את רצונם האמיתי. מנגד טענו יורשי הבן היורש כי מדובר בצוואות תקינות המשקפות את רצונם המפורש של ההורים, שביקשו לגמול לבנם על שנים ארוכות של תמיכה, סיוע והקרבה. בית המשפט דחה את הבקשה לביטול צו קיום צוואת האב ואת ההתנגדות לקיום צוואת האם, וקבע כי המתנגדים לא הוכיחו פגם בצוואות או עילה המצדיקה את פסילתן.
