פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין אלון בכר עוסק בשאלה עקרונית בעלת השלכות רחבות על מעמדה של הסניגוריה הציבורית ועל פרשנות זכויותיהם של עובדיה: האם סעיף 13 לחוק הסניגוריה הציבורית, הקובע כי מעמדם של הסנגור הציבורי הארצי ועובדי הסניגוריה הציבורית יהיה כשל מעמדם של פרקליט המדינה ועובדי הפרקליטות, מחייב גם השוואה מלאה בתנאי הפנסיה בין סנגורים ציבוריים לבין פרקליטים. המערער, שכיהן במשך שנים בסניגוריה הציבורית ולאחר מכן בתפקידים בכירים במשרד המשפטים, טען כי יש לפרש את הוראת החוק באופן המקנה לסנגורים הציבוריים את אותה צבירת פנסיה מוגדלת בשיעור של 3% לשנה שניתנה לפרקליטים. המדינה, מנגד, טענה כי החוק הבחין במפורש בין “מעמד” לבין “תנאי העסקה”, וכי תנאי השכר והפנסיה של הסנגורים נקבעים באופן עצמאי בידי נציב שירות המדינה והממונה על השכר.