קביעתו הקטגורית של בימ”ש קמא שבכל מקום שבו קיימות שתי צוואות לאותו יורש, האחת מתייחסת לכלל העיזבון והשנייה לחלק מהעיזבון, מדובר בהוראות שהינן בהכרח סותרות, איננה מדויקת ויש מקום למלאכת הפרשנות, שתסייע להחליט האם מדובר בהוראות סותרות או שמא משלימות, בפרט כאשר הצוואה המתייחסת לחלק מהעיזבון לא קובעת שהיורש יירש רק את אותו חלק מהעיזבון אלא פשוט נוקבת בחלק מהעיזבון ושותקת לגבי יתרת העיזבון. במקרה דנן, בשים לב לנסיבות הספציפיות, בצירוף העובדה שכל היורשים, הן יורשי שתי הצוואות (האחיין והאלמנה) והן היורשים עפ”י דין (יתר האחיינים), מסכימים לראות בצוואות כצוואות משלימות, נקבע כי הצוואות אינן סותרות זו את זו אלא משלימות זו את זו.
פרשנות שני הצוואות כמשלימות זו את זו, מגשימה את רצון המצווה ומתיישבת יותר מהפרשנות שהצוואות סותרות זה את זו