הנאשם, שותף בחנות ירקות ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, הורשע על סמך הודאתו בשני מקרי תקיפה ואיומים כלפי פקחים עירוניים אשר ביקשו לרשום לו דוחות בגין חריגות בעסק. האירוע הראשון התרחש בחודש פברואר 2024, אז רץ הנאשם כ-500 מטרים אחר פקחי סיור שנתנו לו דו"ח, דחף פקחית מאחור והטיח בה ובשותפה איומים מילוליים. האירוע השני, אשר צורף מתיק אחר, אירע בחודש מאי 2023, ובמסגרתו פתח הנאשם באגרסיביות את מעילו של פקח, וביום אחר אף קילל אותו, סטר על לחיו והפיל את משקפיו, תוך השמעת דברי זלזול כלפי הפקח והמדינה. בעקבות מעשים אלו הורשע הנאשם בעבירות של תקיפת עובד ציבור ואיומים.
עובר לטיעונים לעונש הופנה הנאשם לשירות המבחן אשר התרשם כי המדובר באדם נורמטיבי בן 29, ללא עבר פלילי, המנהל אורח חיים יציב, לומד במסלול הנדסאי בניין ואף התנדב בעבר במשטרה. הנאשם שהביע צער עמוק על מעשיו הסביר כי פעל מתוך תסכול אימפולסיבי רגעי נוכח הדוחות שקיבל. נוכח נתונים חיוביים אלו והנכונות להשתלב בטיפול המליץ השירות על הטלת צו של"צ בהיקף של 140 שעות לצד צו מבחן למשך שנה, ללא התייחסות מפורשת לשאלת ביטול ההרשעה.
במסגרת הטיעונים לעונש עתרה המאשימה להותרת הרשעת הנאשם על כנה. לגישתה, יש לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אירוע ולגזור על הנאשם 6 חודשי עבודות שירות, לצד רכיבי קנס ופיצוי. מנגד, עתר הסניגור לביטול ההרשעה תוך מתן דגש להיעדר עבר פלילי ולחיסכון בזמן השיפוטי וטען כי הותרת ההרשעה תסב פגיעה אנושה לעתידו המקצועי ותמנע את השתלבותו כהנדסאי בשירות המדינה.
באשר לשאלת ההרשעה, קבע השופט איתן קורנהאוזר כי ההגנה העלתה טיעון כללי בלבד, ולא הציגה תשתית ראייתית להוכחת נזק קונקרטי וממשי לעתידו המקצועי של הנאשם. השופט הוסיף כי המחוקק אינו מונע באופן אוטומטי מבעלי עבר פלילי לעסוק בהנדסה ובאדריכלות, וממילא חוק המהנדסים והאדריכלים אינו מבחין בין הרשעה לבין אי-הרשעה לצורך קיומו של דיון משמעתי. יתרה מכך, גם כאשר הרשעה עלולה להשפיע על עיסוק במקצועות טעוני רישוי או על קבלה לשירות המדינה, האינטרס הציבורי מחייב שהמידע יהיה גלוי בפני גורמי הרישוי והוועדות המוסמכות. גורמים אלו הם שאמורים להפעיל את שיקול דעתם המקצועי, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לעקוף את סמכותם באמצעות הימנעות מהרשעה.
עוד ציין בית המשפט כי הנאשם החל את לימודיו במכללת ההנדסאים באוקטובר 2024 – מספר חודשים לאחר ביצוע העבירות ופתיחת ההליכים הפליליים נגדו. משכך, הנאשם נטל על עצמו סיכון מודע ביודעו כי עליו לתת את הדין על מעשיו, ואין בלימודים אלו כדי להצדיק בדיעבד את ביטול ההרשעה. לבסוף נקבע כי אף שירות המבחן היה מודע ללימודיו של הנאשם, ובכל זאת נמנע מלהמליץ על אי-הרשעה או להצביע על פגיעה קונקרטית בהליך שיקומו. על כן, בקשת ההגנה נדחתה וההרשעה נותרה על כנה.
לאור זאת ובהתחשב בעברו הפלילי הנקי של הנאשם ובתרומתו כמתנדב במשטרה, גזר עליו בית המשפט עונש של 400 שעות של"צ, צו מבחן, מאסרים על תנאי, ותשלום פיצוי כספי בסך 500 ש"ח לכל אחד משני הפקחים.
Reload document 
Open in new tab