הנאשם, בן 30, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו, וזאת לאחר שבעת שעבד כנהג משאית ושליח בחברת "כץ משלוחים" ניצל את נגישותו לסחורה של חברת "ZARA" ישראל שֶׁהוּבְלָה מנמל התעופה בן גוריון. במהלך נסיעת ההובלה, עצר הנאשם את המשאית בחניון ציבורי בראשון לציון ויחד עם אדם נוסף העביר שבע שקיות שחורות מלאות בביגוד מהחלק האחורי של המשאית אל חלקה הקדמי, ובהמשך לכך פרק באזור היעד רק את שאר הסחורה, הותיר את שבע השקיות בשווי מכירה של 12,343.90 ₪ בתוך הקבינה ועזב את המקום.
במסגרת תסקיר מבחן עלה כי מדובר בנאשם, נשוי ואב לתינוק, אשר שרוי בחובות כספיים ומצוי במורכבות כלכלית עמוקה המשפיעה על תפקודו. בהתייחסו לביצוע העבירה, הביע הנאשם צער וחרטה על מעשיו, אך לצד זאת נטה לצמצם מחומרת האירוע והסביר כי פעל באופן אימפולסיבי מתוך תחושת תסכול על כך שלא קיבל שכר הולם עבור עבודתו בחברה. בסופו של האבחון, לאור הפער המהותי בין נזקקותו הטיפולית לבין עמדתו העקשנית השוללת כל צורך בהשתלבות בטיפול, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית או עונשית בעניינו ואף קבע כי בהיעדר אופק שיקומי לא ניתן להמליץ על ביטול הרשעתו.
התביעה עתרה לקביעת מתחם עונש הולם שבין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות ל-12 חודשי מאסר, ובפועל ביקשה להשית על הנאשם 5 חודשי עבודות שירות לצד ענישה נלווית והרתעתית. מנגד, ביקש הסניגור להקל עם מרשו ככל הניתן וטען כי מדובר באירוע חריג וחד-פעמי שאינו משקף דפוס עברייני מושרש, מה גם שבפועל לא נגרם נזק כלכלי לחברת המשלוחים מאחר שהסחורה נתפסה והוחזרה, והוסיף כי מאז המקרה עבר הנאשם שינוי חיובי, נישא, הפך לאב ומפרנס כעת את משפחתו ביושר בשתי עבודות נפרדות.
השופטת שירלי דקל נוה הדגישה את החומרה היתרה הגלומה בעבירה של גניבה ממעביד, הפוגעת אנושות ביחסי האמון המיוחדים שבין עובד למעסיקו ובזכות הקניין, וציינה כי הקלות הבלתי נסבלת של ביצוע עבירות מסוג זה מחייבת נקיטת ענישה משמעותית ומרתיעה. עם זאת, נוכח שווי הסחורה הגנובה והעובדה שהיא הוחזרה במלואה לבעליה עוד באותו היום, מידת הפגיעה בערכים המוגנים אינה מצויה ברף הגבוה. כמו כן, על אף שמדובר בעבירה מתוכננת שבה ניצל הנאשם את קו ההובלה שהופקד בידיו, הרי שהיא הייתה חסרת תחכום מיוחד כאשר הנאשם פעל כגורם המרכזי והאחראי הבלעדי לביצוע הגניבה ללא קשר לאדם הנוסף שסייע לו בנשיאת המשקל.
לקולא ציינה השופטת את הודאתו המהירה של הנאשם ואת העובדה שזהו תיקו היחיד וקבעה מתחם עונש הולם הנע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד ל-9 חודשי מאסר בפועל, כאשר הוחלט למקם את העונש בשליש התחתון של המתחם תוך הפגנת התחשבות במצבו הכלכלי ובצורך שלו לתמוך בבנו התינוק ובהוריו החולים.
בשקלול כל הנסיבות נידון הנאשם ל-3 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס כספי מופחת בסך 1,500 ₪ והתחייבות. בית המשפט נמנע מהטלת פיצוי כספי לחברה מאחר שהסחורה הושבה אליה.
Reload document 
Open in new tab