הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן. נאשם 1 הורשע בסיוע לאחר מעשה, ואילו נאשם 2 הורשע בעבירות של היזק בחומר נפץ ועבירות בנשק (החזקה).
הרקע העובדתי מתאר אירוע מחודש יולי 2025, בו נאשם 2 החליט להשליך רימון יד לעבר חצר ביתו של מתלונן בטירת כרמל, על רקע חובות כספיים של בנו של המתלונן. נאשם 2 ביקש מנאשם 1 להסיעו למקום, והשניים נסעו ברכב כשהם נושאים קורקינט חשמלי וקסדה. נאשם 2 רכב על הקורקינט לבית המתלונן, השליך את הרימון שהתפוצץ וגרם נזק רב לרכוש בזמן שבני הזוג שהו בבית, ולאחר מכן נמלט חזרה לרכב בו המתין נאשם 1.
בטיעוניה לעונש עמדה המדינה על החומרה שבשימוש בחומרי נפץ וברימוני רסס, המהווים לגישתה "מכת מדינה" ופוגעים בשלום הציבור, ועתרה למתחמי ענישה משמעותיים: בין 5 ל-7 שנות מאסר לנאשם 2, ובין 9 ל-18 חודשי מאסר לנאשם 1. ההגנה ביקשה להקל בעונש, תוך הדגשת גילם הצעיר, הודאתם שחסכה זמן שיפוטי ונסיבותיהם האישיות והמשפחתיות המורכבות.
השופט אבי לוי הדגיש את הצורך במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות נשק, לנוכח זמינותו הבלתי נסבלת של נשק חם המשמש ל"חיסול חשבונות", וקבע כי מתחם העונש ההולם לנאשם 2 נע בין 45 ל-72 חודשי מאסר בפועל, תוך התחשבות בתכנון המוקדם ובפוטנציאל הנזק הכבד.
לגבי נאשם 1 ציין השופט כי חלקו מסתכם בסיוע לאחר מעשה ורמת ידיעתו לגבי טיפולו של נאשם 2 בנשק הייתה מצומצמת יותר. עם זאת, הודגש כי מדובר בסיוע המהווה פגיעה בסדר הציבורי ובשלטון החוק. לפיכך הועמד מתחם עונש הנע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל.
בבואו לגזור את העונש התחשב השופט לטובת שני הנאשמים בהודאתם המיידית, בחיסכון בזמן שיפוטי ובעברם הפלילי שאינו כולל עבירות דומות. לגבי נאשם 1, נלקחה בחשבון גם התקופה בה שהה במעצר ובאיזוק אלקטרוני, וכן מצבה הרפואי של אמו. לגבי נאשם 2, לא נמצאה המלצה שיקומית, אך הוחלט למקמו ברף התחתון של המתחם שקבע.
נוכח האמור לעיל נידון נאשם 2 לעונש של 48 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן. הנאשם 1 נידון לשישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 2,500 ש"ח למתלונן.
Reload document 
Open in new tab