עסקינן בערעורים הדדיים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ”ת  מיום 4.11.22 במסגרתו חייב בית המשפט את המערערת בדמי שימוש בניכוי סך מסוים בגין התקופה בה התגוררה בדירת המשיב מאז גירושיהם ועד עזיבתה את הדירה.  המערערת  טענה כי הסך בו חויבה הוא על הצד הגבוה וכי מצד הדין כלל לא היה מקום לחייבה בדמי שימוש, ואילו המשיב טוען כי היא חויבה על הצד הנמוך וכי שומה היה על בית המשפט אף לחייבה בהפרשי ריבית בנוסף על הפרשי ההצמדה על הסך בו חויבה. הערעור של המערערת התקבל בחלקו ואילו ערעורו של המשיב נדחה.