הנאשם הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של ניסיון הצתה. הרקע למעשה היה פיטוריו של הנאשם ואחר נוסף מעבודתם בבית קפה שהיה בניהולו של המתלונן. בעקבות הפיטורים הגיעו השניים לבית הקפה וניסו להצית את בית הקפה באמצעות שפיכת דלק והצתת גדר הבמבוק שבמקום.
בהתאם להסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף להטיל על הנאשם עונש של 7 חודשי עבודות שירות, פיצוי המתלונן ועונשים נלווים. נטען כי ההסדר גובש לאחר הערכת שירות המבחן לפיה הנאשם משתתף באופן פעיל בקבוצה טיפולית, מפגין מעורבות גבוהה ועובר תהליך משמעותי ועל כן הומלץ על עונש טיפולי.
ב"כ המדינה ציינה כי ההסדר הוא על דעת המתלונן, אך לאור מכתב והשלמת דברים על-פה של המתלונן, עלה ספק לגבי הסכמתו המלאה. בית המשפט קבע כי ההסדר מקל עם הנאשם, שכן מדובר בעבירה חמורה שיצרה סיכון משמעותי לפגיעה בנפש וברכוש, במיוחד בשל סמיכות בית הקפה לתחנת דלק, וכי עונש חמור יותר היה ראוי על רקע נסיבות אלו.
על אף האמור, כבוד השופט יובל ליבדרו בחר לכבד את ההסדר. זאת, בראש ובראשונה לנוכח ההלכות הנוהגות בעניין כיבוד הסדרי טיעון. כמו כן, נתן השופט משקל משמעותי למפורט בתסקיר שירות המבחן והמלצותיו העונשיות, לגילו הצעיר של הנאשם (פחות מ-20 בעת ביצוע העבירה), להיעדר עברו הפלילי ולקבלת האחריות שלו ולעובדה שהמדובר בניסיון ולא בעבירה מושלמת.
בהתאם להסדר שנתקבל נידון הנאשם ל-7 חודשי עבודות שירות, פיצוי המתלונן בסך 3,000 ₪, עונשי מאסר על-תנאי וצו מבחן.
Reload document 
Open in new tab