עתירה נגד החלטת הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון, בה הוחלט שלא להכיר בעותר כ”דייר ממשיך” של אימו בדירת עמידר, לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ”ח-1998. העותר טען, כי מאז מועד כניסת אמו לדירה בשנת 1977 ועד לפטירתה בשנת 2020, התגורר עמה ברציפות. לטענת המשיבים, העותר לא התגורר בדירת האם במועד הקובע (1.8.2009), המשיבים טענו, כי יש לדחות את העתירה משום הוגשה בשיהוי ניכר, כי החלטתם סבירה, וכי יש ליתן משקל משמעותי ומעודף לממצאים של ביקורי המעגל.
נקבע כי החלטת הוועדה העליונה של משרד השיכון לא להכיר בעותר כ”דייר ממשיך” סבירה ומתבססת על הוראות הדין