פסק הדין עוסק בעתירה מנהלית של תושבת בני-ברק אשר ביקשה לחייב את העירייה להקצות בבריכת השחייה העירונית שעות רחצה משפחתיות מעורבות, בטענה כי הפעלה בהפרדה מגדרית מלאה מהווה הפליה ופגיעה בזכות לשוויון. בית המשפט המחוזי נדרש לאזן בין עקרון השוויון ואיסור ההפליה במתן שירות ציבורי לבין חופש הדת, צביון הקהילה ואוטונומיית הרשות המקומית בעיצוב המרחב הציבורי. נקבע כי בנסיבות הייחודיות של העיר בני-ברק מתקיים החריג שבחוק איסור הפליה המאפשר מסגרות נפרדות, ולכן הפעלת הבריכה בהפרדה מגדרית מלאה היא חוקית וסבירה.
נפרד אך שווה – איזון בין עקרון השוויון ואיסור ההפליה במתן שירות ציבורי