השופט: דניאל פיש
למאשימה: עו"ד יוסי גימפל
לנאשם 1: עו"ד גב' אסלאם סרוג'י
מרדף משטרתי אינטנסיבי התפתח ביום שישי, 22 באפריל 2022, בעקבות דיווח על נהיגה מסוכנת של שני הנאשמים. על פי כתב האישום המתוקן, נאשם 1 ונאשם 2 מכירים זה את זה על רקע עבודתו של נאשם 2 בתמרה. באותו יום, בסביבות השעה 16:30, נאשם 1 הסיע את נאשם 2 ברכב השייך לאחיו של נאשם 1, מתמרה לכיוון שפרעם. במהלך הנסיעה הבחינו שוטרים בניידת סמויה בנאשם 1 כשהוא אוחז בטלפון נייד על ההגה, וביקשו ממנו לעצור. בתגובה, החלו השניים בבריחה מהירה לעבר צומת אבליים, כשהנאשם 2 מעודד את נאשם 1 להמשיך ולא לעצור. נהיגתם הפכה מסוכנת יותר ככל שהתקרבו לצומת, כשהם עוברים לכביש 781, נוסעים בניגוד לכיוון התנועה וגורמים לנהגים אחרים לסטות מנתיבם כדי להימנע מהתנגשות.
המרדף המשיך בכביש 70, שם עקפו רכבים שעצרו באור אדום תוך שהם עולים על קו ההפרדה והשוטרים דולקים אחריהם וכורזים להם לעצור. במהלך המרדף הצטרפה ניידת נוספת והשניים המשיכו לעבר מחלף סומך תוך סיכון השוטרים והניידות. בשלב מסוים סטו הנאשמים בחדות לכיוון אחת הניידות, מה שהוביל להתנגשות ולנזק משמעותי לניידת. חרף זאת, המשיכו בנסיעה פראית, עברו לצומת גיל-עם בניגוד לכיוון התנועה ואף גרמו למשאית שנסעה במקום, לסטות מנתיבה. לאחר מכן חזרו לכביש 781, עברו ברמזורים באור אדום ונסעו לכיוון קריית אתא, שם השוטרים הציבו מחסום. בעקבות המחסום נאלצו הנאשמים לעצור, ונאשם 2 ניסה להימלט רגלית מהמקום. בסופו של המרדף, עצרה המשטרה את השניים. הנאשם 1 הורשע על פי הודאתו בסיכון חיי אנשים בנתיב תעבורה.
שלושה תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם, בן 34, תושב תמרה, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר אינו עובד בשל מעצרו. התסקירים מתארים את התפתחות גישתו כלפי כתב האישום לאורך זמן ואת המלצות שירות המבחן. בתסקיר הראשון, שהוגש ביוני 2023, הנאשם לא הודה בעבירות המיוחסות לו ולא קיבל אחריות על מעשיו. משפחתו תוארה כנורמטיבית והנאשם תיאר רקע תעסוקתי מגוון בתחום לימודי הדת. בתסקיר המשך, שהוגש כחצי שנה לאחר מכן, חל שינוי בעמדת הנאשם, אשר הודה במיוחס לו והביע חרטה. שירות המבחן התרשם משיפור בתקשורת עמו והפנה אותו לקבוצה טיפולית. בשלב זה התבקשה דחיית הדיון להמשך בחינת התקדמותו. התסקיר האחרון, מיום 9 באפריל 2024, תיאר את השתלבות הנאשם בטיפול הקבוצתי שהופסק לפרק זמן עקב המלחמה. במהלך המפגשים, הנאשם עבר מתפקיד של מנחה קבוצה למצב של התבוננות עצמית והכיר באחריותו למעשיו. למרות זאת, צוין שהוא עדיין זקוק להמשך טיפול והומלץ על העמדתו בצו מבחן למשך שנה בשילוב עם עבודות שירות.
ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה שהדגישה את החומרה היתרה הטמונה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה. עוד נטען כי הנאשם 1 אינו סובל מלקויות כלשהן ואינו קרוב לשום סייג לאחריות פלילית. בקשר לתסקיר נטען שאמנם עולה שהנאשם שינה את גישתו במהלך ביצוע התסקירים השונים אך אין לקבל את המלצת שירות המבחן להטלת עבודות שירות כיוון שהדבר אינו מאזן כהלכה בין שיקולי עונש והרתעה לבין שיקולים אחרים.
הסניגורית טענה שהתנהלות הנאשם 1 אינה חמורה ממעשיו של הנאשם 2 על אף השוני בתפקידיהם בעבירות שיוחסו להם. שכן, נאשם 1 הוא זה שאכן נהג באופן פיזי אבל לשניהם היתה אותה החלטה לגבי התנהגות המתוארת בכתב האישום. ובשל העובדה שעל נאשם 2 הוטלו עבודות שירות, יש להטיל גם על מַרְשָׁה עונש דומה. עוד נטען שבסופו של דבר, על אף חומרת העבירות, לא נפגעו אנשים בפועל והסיכון לחיי אדם בנתיב תחבורה היה מינורי והתבטא למעשה בפגיעה ברכב.
השופט דניאל פיש ציין כי מדובר בפגיעה משמעותית בערכים המוגנים ואומנם אין מדובר במעשה מתוכנן אלא בתגובה ספונטנית, אך הנאשם היה צריך להיות מודע לפסול במעשיו ואין ספק שיכל להיגרם נזק משמעותי ביותר כתוצאה מהם. לפיכך מתוך האמור ומתוך מדיניות הענישה, מתחם הענישה ההולם נמצא בין 30 ל-60 חודשי מאסר בפועל.
באשר לשאלה אם להעדיף נתיב שיקומי על פני נתיב עונשי הגיע השופט למסקנה שיש לקבל את המלצת שירות המבחן כאשר עולה מהתסקיר כי קיים סיכוי ממשי שהנאשם ישתקם, וגזר על הנאשם 9 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה, קנס בסך 5,000 ₪ וצו מבחן.
ת"פ (המחוזי – חיפה) 3722-05-22 מ"י נ' דיאב ואח', ניתן ביום 23.9.2024
Reload document 
Open in new tab