שם השופט/ת: עמית כהן
נדחתה תביעה לחיוב רמ"י להקנות לתובעת, ללא תשלום, נכס מסחרי שהיא חוכרת באילת, בסמוך לים; נקבע, כי יש להעדיף את הפרשנות לפיה נכסים מוחכרים הסמוכים לחוף הוחרגו מאפשרות ההקניה ללא תשלום לפי החלטותיה הרלוונטיות ומדינותה של רמ"י.
רקע עובדתי: תביעה בה מבקשת התובעת להורות לנתבעת, רשות מקרקעי ישראל, להקנות לתובעת, ללא תשלום, בעלות בנכס מסחרי באילת הממוקם סמוך לחוף הים, אותו היא חוכרת. לטענת התובעת, זכאותה מבוססת על החלטות מועצת מקרקעי ישראל החלות על הנכס, ובפרט החלטה 1185, שלפיה רמ"י תציע את הקניית הבעלות ללא תשלום לגבי "נכס מקרקעין שהוחכר על פי חוזה חכירה מהוון למטרת תעסוקה באזור עדיפות לאומית א'". מנגד, טענה הנתבעת, כי החלטת מועצה 1273, אשר קובעת כי "עסקאות להקצאת קרקע לשימושים שונים בטווח של עד 1 ק"מ מרצועת חוף יחויבו בתשלום מלא", מלמדת על מדיניות הנתבעת להחריג נכסים סמוכים לחוף מהטבות בהקניית הבעלות. כך עולה, לטענת הנתבעת, גם מהחלטה 1370 מחריגה מאזורי עדיפות לאומית נכסים סמוכים לחוף. עוד טענה הנתבעת, כי החלטת מועצה מספר 1478, אשר לטענת התובעת ביטלה את החלטה 1370, לא ביטלה את תחולתה ביחס לנכס, וגם אם כן, כטענת התובעת, היא עדיין לא זכאית להקניית הבעלות בנכס ללא תשלום.
דיון משפטי: בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי יש לקבוע, כי החלטה 1478 ביטלה את החלטה 1370 באופן חלקי, רק לעניין שיעורי התשלום, ולא את כל ההחלטה. לשונה הברורה של החלטה 1478 מבטלת את החלטה 1370 רק ביחס לשיעורי התשלום וקובעת שהנתבעת תפעל לפי שיעורי התשלום שנקבעו בהחלטה 1185. החלטה 1478 אינה מבטלת את סעיף ההגדרות שבהחלטה 1370 ואינה משנה את הקבוצה לה משויך נכס (קבוצת הנכסים בהם תציע הנתבעת הקניית הבעלות ללא תשלום מול קבוצת הנכסים בהם היא תציע הקניית בעלות בכפוף לתשלום). כמו-כן, עצם העובדה שנרשם בהחלטה 1478 שיש לדון בתיקון החלטה 1370 מלמדת על כך שהחלטה 1370 לא בוטלה, אלא רק ביחס לשיעורי התשלום וכי באופן זמני, שיעורי התשלום ייקבעו כפי החלטה 1185. אין מחלוקת שבמועד קבלת החלטה 1478 הקניית בעלות בנכס צריכה הייתה להיעשות בהתאם להחלטה 1370, לפיה לא הייתה התובעת זכאית להקניית הבעלות בנכס ללא תמורה. לטענת התובעת, החלטה 1478 שינתה זאת והרחיבה את מעגל הנכסים בהם ניתן להקנות בעלות ללא תמורה, לנכסים הצמודים לחוף, כל זאת כדרך אגב, מבלי שהדבר נאמר במפורש בהחלטה, מבלי שנערך דיון בנושא ומבלי שהוצגו למועצה המשמעויות של ההחלטה. משמעות הפרשנות המוצעת על ידי התובעת היא שנוכח בג"ץ צדק חלוקתי, אשר הוגש נגד החלטה 1370, ובו ביקר בג"ץ את דרך קבלת ההחלטות על ידי המועצה, קיבלה המועצה החלטה אחרת (החלטה 1478), בניגוד לדין, בניגוד להנחיות בג"ץ ומבלי לקיים דיון מעמיק בהטבה הנטענת ומבלי שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים.
ודוק: הנתבעת משמשת כנאמן של הציבור לניהול מקרקעי המדינה, ועליה לנהלם תוך שמירה על אינטרס הציבור כולו, ולהימנע ממתן טובות הנאה בלתי מוצדקות במקרקעין. ההיגיון העומד מאחורי החרגת נכסים הסמוכים לחוף מאזור עדיפות א' ברור – מדובר בנכסים במיקום אטרקטיבי בעל משמעות כלכלית משמעותית, שאינם טעונים עידוד, ואין כל היגיון כלכלי או ציבורי להעבירם לידיים פרטיות, ללא תמורה. החלטה 1478 היא החלטה זמנית, אשר נועדה לעצור באופן זמני את ההטבות הלא סבירות שניתנו בהחלטה 1370. אין זה סביר שבהחלטה זמנית תינתן הטבה מפליגה, בדמות מתן אפשרות להקניית בעלות ללא תשלום בנכסים סמוכים לחוף, ללא דיון מעמיק בכך ואף ללא אמירה מפורשת בעניין. והרי כפי שגם הודגש בפסיקה, החלטה להעניק הטבות לחלק מהציבור דורשת שיקול דעת מעמיק, לאחר שמלוא הנתונים יוצגו בפני המועצה. כמו-כן, גם אם חל על הנכס הסעיף הרלוונטי של ההחלטה 1185, כפי טענת התובעת, הרי שיש לפרש את המונח "אזור עדיפות לאומית" שבו כפי הגדרתו בהחלטה 1370, שהמשיכה לחול גם לאחר החלטה 1478. הגדרת אזורי עדיפות לאומית בהחלטה 1370, מחריגה נכסים סמוכים לחוף מנכסים באזור עדיפות לאומית לעניין העברת בעלות, הגדרה אשר אינה קשורה ל"שיעורי תשלום" ולכן, לא בוטלה. לכן, אף אם תתקבל טענת התובעת שיש לבחון את זכויותה להקניית בעלות בהתאם להחלטה 1185, הנכס אינו נמצא ב"אזור עדיפות לאומית" ואינו זכאי להקניית הבעלות ללא תשלום. ומכל מקום, כפי שעלה מחומר הראיות, על פי מדיניותה של הנתבעת, עוד קודם להחלטה 1370, לא ניתן היה להקנות בעלות בנכסים הסמוכים לחוף ללא תשלום. זאת ועוד. מאחר שהתובענה דנה בפרשנות הנכונה של החלטות 1185 ו-1478, אין משמעות לשאלה אם מי מעובדי הנתבעת או אחרים, לרבות עובדי התובעת, הבינו את פרשנות ההחלטות בדרך מסוימת, אלא יש לקבוע מה הפרשנות הנכונה של ההחלטות. ובכל מקרה, הוכח כי הנתבעת סברה שהחלטה 1478 לא ביטלה לחלוטין את החלטה 1370, אלא רק את שיעורי התשלום המיטבים שנקבעו בה, ובמקומם חזרו לחול שיעורי התשלום שבהחלטה 1185; וכי גם על פי החלטה 1185 לא ניתן להקנות נכס הנמצא סמוך לחוף ללא תמורה. כמו כן, לא מדובר בהבטחה מינהלית מחייבת, ואף לא ניתן להשתכנע שהתובעת באמת האמינה שהיא זכאית להקניית הבעלות ללא תמורה, ואני סבור שהתובעת ניסתה לזכות בהקלה כלכלית משמעותית בשיטת "מצליח". גם אין בסיס לטענת ההשתק השיפוטי שהעלתה התובעת. אף אם טענות הנתבעת בהליכים אחרים סותרות את טענותיה בהליך הנוכחי (ואין לומר שכך הדבר), מאחר שבהליכים האחרים נדונו שאלות שונות, והנתבעת לא טענה טענות סותרות בחוסר תום לב וכדי להפיק טובת הנאה כלשהי, אין מקום להחיל השתק שיפוטי. לאור האמור, התביעה נדחתה.
תא 63506-12-21 לגונה הייטס בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (ניתן ביום: 8.11.24)
Reload document 
Open in new tab