בית המשפט ביסס את החלטתו על הנימוקים הבאים: ראשית, קשה להשתחרר מן הרושם שהמומחים לא זומנו לדיון כנדרש ע"י התובעים, ושלא נעשה מאמץ מספיק לוודא שהדיון אכן שוריין ביומנם; שנית, ריפוי המחדל בדרך של פסיקת הוצאות אינו מקנה משקל הולם לעינוי הדין שהדבר יגרום לנתבעים, שמעל ראשם מרחפת – מעל שנתיים ומחצה עננה כבדה בדמות תביעת פינוי מדירת מגוריהם. כמו כן תיקון המחדל בדרך של פסיקת הוצאות אינו הוגן כלפי הנתבעים לאור בפערי הכוחות בין בעלי הדין (חברה בעלת בניין לעומת דיירים מוגנים); שלישית, גישה ליברלית למחדלים דיוניים תוביל להתארכות ההתדיינות בתיקים רבים. היא תפגע בבעלי דין שמבקשים לקבל את יומם בבית המשפט תוך זמן סביר ובעלות מידתית.
נדחתה בקשת תובעים לקבוע ישיבת הוכחות נוספת לצורך חקירה נגדית של שני מומחים מטעמם, לאחר שהם לא התייצבו לדיון מחמת תקלה בזימונם