יזמים ביקשו לבטל מינויו של מומחה מכריע בגישור בינם לבין החברה המבצעת לאחר שהתברר להם כי המומחה נעדר הסמכה של מהנדס בניין. בית המשפט העליון דחה את בקשתם בקובעו: (1) לא הוכח כי אילו ידעו היזמים שהמומחה איננו מהנדס בניין בהכשרתו, היו נמנעים מלחתום על הסכם המינוי; (2) פרק הזמן המשמעותי מאז מוחזקים היזמים כמי שידעו, לכל מאוחר, את פרטי השכלתו של המומחה, ועד לבקשה לביטול מינויו (שמונה חודשים) אינו יכול להיחשב זמן סביר לנקיטה בצעדים לביטול החוזה; (3) ביחס להטעיה - לא נטען כלל ע"י היזמים כי החברה המבצעת הטעתה את היזמים, ולמצער שידעה על הטעייתם; (4) ביחס לטעות (סעיף 14(א) לחוק החוזים), שעניינו ב"טעות ידועה", יש לקבוע כי הידיעה של הצד השני צריכה להתייחס לטעות עצמה, ולא ליסודיותה. במקרה נדון, כאמור, החברה המבצעת לא היתה מודעת לטעות.