שם השופט/ת: לימור ביבי
המחוזי דחה ערעור בעל דירה שהתנגד למימוש פרוייקט לפינוי בינוי, וטען בערעור כי הוא קלסטרופוב ולא יוכל להשתמש במעלית ומשכך יש להקצות לו דירה בקומה ראשונה. נקבע כי מדובר בהרחבת חזית, משטענה זו הועלתה לראשונה בערעור, ויתרה מכך, המומחה שהביא מטעמו העיד מפורשות, כי דירת התמורה יכולה להיות בכל קומה.
רקע עובדתי: עסקינן בערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב יפו, אשר במסגרתו התירה, בתנאים ובשינויים כפי שנקבעו על ידה, מימוש פרויקט לפי תכנית מתאר ארצית 38/2 -הכולל הריסת בית משותף והקמתו מחדש וזאת, הגם התנגדותו של המערער, שהוא אחד מבעלי הדירות בבית המשותף. שבע מבין שמונה דירות הבית המשותף, המהווים 87% מבעלי הדירות בבית המשותף, חתמו, על הסכם עם חברת גרופית הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות בע"מ. במסגרת ההסכם, הוסכם על ביצוע פרויקט חיזוק הבית המשותף מפני רעידות אדמה על פי תמ"א 38, על דרך הריסת הבית והקמתו מחדש, תוך שהדירות אשר יקבלו בעלי הדירות, תהיינה דירות חדשות ובהן מרחב דירתי מוגן וכן, תוצמדנה לדירות חניות תת קרקעיות. בעת ניהול המשא ומתן וכריתת ההסכם עם היזם, היו בעלי הדירות מיוצגים על ידי עורך דין. המערער, בעליה של דירה בקומה השנייה, סירב לחתום על הסכם התמ"א. לאור זאת, הוגשה כנגדו התביעה בה ניתן פסק הדין נשוא הערעור. המפקחת חייבה את המערער לחתום על הסכם התמ"א, זאת משמצאה ליתן משקל לזכותם של רוב המכריע מבין בעלי הדירות להתגונן מפני קריסת הבית המשותף בעת רעידת אדמה, תוך קבלת תמורות נאותות ולהעדיף את זכותם זו על פני זכותו של המשיב.
לטענת המערער, הוא סובל מקלסטרופוביה אינטנסיבית קשה של הפרעת דחק פוסט טראומטית ומשכך אינו מסוגל להיות בחללים סגורים כגון מעלית. בשל עיוורונו, הוא אינו מסוגל להסתמך על מדרגות וצריך לגור בקומה נמוכה ככל האפשר וקומת הקרקע היא אידיאלית. המפקחת שגתה עת קבעה שהמערער אינו זכאי לכך שדירת התמורה שלו תמצא דווקא בקומה הראשונה של הבית המשותף והשנייה, ושגתה בקביעתה ולפיה לא קיימות התאמות כלשהן בדירת המערער לאור מגבלותיו הרפואיות ומשכך, אין הוא נדרש להתאמות בדירת התמורה. כן שגתה עת קבעה כי אין הוא מפעיל קליניקה בדירתו. הוא מנהל קליניקה במקום וכפועל יוצא מכך, יש לקבוע כי דירת התמורה תותאם אף לכך, כפי שמקבלת משפחת בלטר בגין הקליניקה.
בעלי הדירות טענו מנגד כי הערעור הוא טרדני וקנטרני, באופן העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. קביעת המפקחת, במסגרתה נדחתה דרישת המערער לקבל דירת תמורה בקומה בה מצויה דירתו כיום, מבוססת על התרשמותה הישירה מהעדויות כפי שנשמעו לפיה ובכלל כך בפרט מעדות המומחה, אשר העיד כי המערער יכול להתגורר בכל קומה בבניין. המערער לא הוכיח כי הוא זכאי לתמורה מיוחדת בשל הפעלת קליניקה בדירתו, בדומה למשפחת בלטר.
דיון משפטי: בית המשפט פסק כי יש לדחות את הערעור. הערעור בעיקרו נסב על ממצאים וקביעות עובדתיות, כפי שנקבעו על ידי המפקחת, היא הערכאה המבררת, אשר התרשמה באופן ישיר הן מהעדויות אשר נשמעו בפניה והן מהמצב במקום - לאור ביקור אשר קיימה בבית המשותף ובכלל כך בדירת המערער. המערער לא הוכיח כי - בניגוד לקביעת המפקחת - קיימת הסכמה ולפיה יכול כל דייר לבחור בין להישאר בקומת המקור שלו לבין עליה בקומה אחת. לאור קביעה זו, ממילא יש לדחות גם את טענתו כי בקביעתה ולפיה המערער יקבל את דירת התמורה בקומה השנייה, חרגה המפקחת מהסעדים אשר התבקשו ממנה, שהם כי המערער יקבל את דירת התמורה כפי הקבוע בהסכם התמ"א. עיון בעדות המומחה מטעם המערער - ד"ר ברש - מלמד כי אמנם, כפי שנקבע על ידי המפקחת, לא זו בלבד שזה לא תמך בטענת המערער ולפיה לאור מוגבלותו הרפואית עליו להישאר בקומה ראשונה, אלא הוא אף העיד מפורשות, כי דירת התמורה למערער יכולה להיות בכל קומה.
יתרה מזו, נקבע כי בכל הנוגע לטענתו של המערער בדבר קלסטרופוביה, אשר לאורה לא יכול המערער לעלות במעלית ובהתאמה, בשלה חייב המערער לקבלת את דירת התמורה בקומה הראשונה, לא נמצאה כל שגגה בקביעת המפקחת ולפיה מדובר בהרחבת חזית. אשר לכך, המערער עצמו אינו טוען כי אמנם טען בפני המפקחת שמפאת קלסטרופוביה הוא זכאי לדירת תמורה בקומה הראשונה, אלא שאף הוא טוען כי הסווה מגבלה זו במילים: "עניין רגיש במיוחד" "נסיבות אישיות" ו"צרכים מיוחדים" - קרי אף הוא מודה שלא טען מפורשות בדבר קיומה של קלסטרופוביה. לכך יש להוסיף שממילא המערער לא הוכיח בפני הערכאה קמא כי אמנם לוקה הוא בקלסטרופוביה. זאת משאין חולק כי לא הוצגו על ידו חוות דעת התומכות בכך. המערער ביקש להביא להוכחות מומחים שיעידו על המגבלות ועל הצרכים המיוחדים שלו ועל התאמות להן הוא נדרש. נקבע שלא הוצגה בפני המפקחת כל ראייה התומכת בטענת המערער ולפיה הוא סובל מקלסטרופוביה ובהתאמה לכך, לא נפלה כל שגגה בקביעתה כי לא הוכחה מגבלה של המערער המחייבת כי יקבל את דירת התמורה בקומה הראשונה דווקא. לא זו אף זו, המערער טוען כי יש לאפשר לו להציג במסגרת הערעור, ראיות נוספות התומכות בכך שאמנם הוא סובל מקלסטרופוביה, אולם כפי שקבעה המפקחת, טענתו זו, מהווה הרחבת חזית. לכך יש להוסיף כי אין מדובר בראיות אשר לא ניתן היה להציגן בפני המפקחת. למערער ניתנה הזדמנות נוספת, לפנים משורת הדין, להגיש חוות דעת רפואיות והמערער לא עשה כן. משכך, אין להתערב בקביעת המפקחת ובהתאם לה המערער יהיה זכאי לדירת תמורה בקומה השנייה ולא הראשונה כפי שנטען על ידו.
זאת ועוד, באשר להתאמות בדירת המערער, נקבע כי המפקחת ביקרה במקום והתרשמה מ"כלי ראשון" מדירתו, מהמצוי בה ומשאינו מצוי בה, ומשכך ערעורו לעניין זה נדחה אף הוא. לאור כל אלו לא נמצא כי יש מקום להתערב בקביעת המפקחת.
עשא 19755-08-22 דייו כרוס נגד ויקטוריה בלטר,בלטר מנואלה ואח' (ניתן ביום: 25.01.2023)
Reload document 
Open in new tab