ביום 10.1.23 הודה הנאשם והורשע בעבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד ותקיפה. להשלמת התמונה צויין כי כתב האישום תוקן בשנית כך שנמחקו ממנו "וגרם לה חבלה של ממש".
בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 11.10.22 הגיע הנאשם, כבן 45, לבית פרודתו ואם בתו בת השנה שהתגוררו עם אמה של המתלוננת בבמושב ברכיה, ניגש לחדר והוציא את הקטינה מהלול בעת שישנה. המתלוננת דרשה מהנאשם לעזוב את הקטינה שישנה וכאשר אמרה כי תתקשר למשטרה, איים עליה הנאשם כי ישב עליה בבית הסוהר. בהמשך חטף ממנה את מכשיר הטלפון שלה וכאשר ניסתה המתלוננת להחזיר לרשותה את המכשיר, הכה אותה במרפקה השמאלי והמתלוננת שרטה את הנאשם. עוד נטען כי כחודש וחצי קודם לכן התקשר הנאשם אל המתלוננת ואיים עליה באומרו "היום את מתה", ובחג הפסח ניפץ את הטלוויזיה בסלון הבית, בנוכחות המתלוננת והקטינה.
בהודעת שירות המבחן צויין כי אין צורך בתסקיר שעה שהנאשם לא מעוניין בכך ובהודעת הממונה על עבודות השירות נמסר כי הנאשם בחר לא להתייצב לריאיון שנקבע לו. ב-20.8.24 נעתרה השופטת זהר דולב להמן לבקשת ב"כ הנאשם ובשל שירות מילואים הדיון נדחה ליום 25.9.24.
ב"כ הנאשם טען כי הרקע לאירועים הוא משבר בנישואים והליכי פרידה בין מרשו לבין המתלוננת אשר לטענתו הרחיקה את הילדה ממנו. נטען כי הנאשם לקח את הטלפון של המתלוננת על מנת להתקשר משום שהטלפון שלו לא היה ברשותו, ואילו המתלוננת, שיזמה את העימות, הלכה אחריו ובנסיונה לקחת ממנו את הטלפון, פגע הנאשם במרפקה והמתלוננת שרטה אותו. עוד טען ב"כ הנאשם, כי האיומים נאמרו בסערת רגשות, תוך כדי משבר בנישואים ולא הייתה כוונה לממשם.
השופטת ציינה כי אמנם, כטענת ההגנה, מידת הפגיעה בערכים החברתיים על ידי כל אחת מהעבירות בנפרד לא נמצאת ברף הגבוהה, אולם שילובן וההסלמה – מפגיעה ברכוש, עבור לאיומים באלימות ועד תקיפה – מובילה למסקנה כי מידת הפגיעה לא מבוטלת. עוד צויין כי מדובר בעבירות שקדם להן תכנון ונקל לשער את עוצמת הפחד והבושה שהיו מנת חלקה של המתלוננת בגין מעשים אלה.
בגזירת העונש המתאים ציינה השופטת כי המדובר במי שלחובתו עבר פלילי ישן בגין עבירות אלימות, איומים, רכוש, סמים ונוספות, בגינן אף ריצה מאסרים בפועל ובעבודות שירות, ושאמנם הודה בביצוע העבירות בתיק זה, אך עסוק במחירים שהוא משלם ולא פנוי להביע חרטה על מעשיו או אמפתיה כלפי המתלוננת.
לקולא התחשבה השופטת בנסיבות חייו של הנאשם אשר, בין היתר, פוטר מעבודתו לאחר ששהה במעצר בית ורק לאחר מספר חודשים הצליח לחזור לעבודתו ובעובדה שהוא והמתלוננת מטופלים ברווחה לקראת הסדרי ראייה לאחר שהנאשם לא ראה את בתו כשנתיים. בנוסף, לדברי הנאשם, נפתח לו תיק בהוצאה לפועל, כשהיה במעצר בית ולא הייתה לו אפשרות לשלם לבעל הדירה, אשר תבע אותו על סך 23,000 ₪. נוכח האמור, צויין כי ברי שעונש מאסר ישפיע על מצבו הכלכלי של הנאשם ועל יכולתו להמשיך לשלם מזונות.
נוכח האמור לעיל נידון הנאשם לעונש של 5 חודשי עבודות שירות, עונשי מאסר על תנאי, 2000 ₪ פיצוי למתלוננת והתחייבות.
Reload document 
Open in new tab