תביעה “לשינוי זמני שהות” בין הקטין ובין אביו שהוגשה ע”י אמו של הקטין, בן למעלה מ- 16. הקטין מתמודד עם קשיים נפשיים. האֵם עותרת להשהיית המפגשים, וטוענת שהאב אינו מקפיד על קיום קבוע ורצוף של זמני השהות. מתכונת זו גורמת לקטין סבל רב ופוגעת ביציבות הדרושה לו, ביתר שאת נוכח מצבו הנפשי. התביעה התקבלה, נקבע כי מצבו הנפשי של הקטין, גוזר על סובביו רגישות יתר והתנהגות התואמת את מצבו. משעה שהאב אינו מוצא לנכון להטות אוזן לקשייו של הילד ולפעול לשיפור יכולותיו ההוריות, הופכת התנהגותו הפוגענית לבעלת משקל של ממש בהקשר ליציבותו הנפשית של הילד וטובתו המיידית. היחס לו זוכה הקטין מצד אביו מספק צידוק מובן לסירובו הנוכחי להוסיף ולפגוש באב.