הנתבעת הינה חברה העוסקת בהכנת מזון מוכן ומכירתו. התובע הועסק על ידה כאיש פס אוכל ועובד כללי. בפנינו תביעה שהגיש לאחר סיום עבודתו. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתקופת ההעסקה. התובע טוען כי הועסק על ידי הנתבעת ברציפות במשך קצת למעלה משנתיים, בעוד שהנתבעת טוענת כי הוא הועסק על ידה במשך שבעה חודשים בלבד. התביעה נדחתה ברובה, נקבע כי התובע הועסק בנתבעת למשך 7 חודשים. משנקבע שתקופת העבודה הרלוונטית הינה שבעה חודשים בלבד, לא קמה לתובע הזכות לפיצויי פיטורים, לדמי הבראה, ולהפרשות להסדר פנסיוני. התובע זכאי להוצאות נסיעה בסך 601 ₪ ולפדיון ימי חופשה בסך 141 ₪.