השופט: יובל וסרקרוג
השתלשלות האירועים החלה ביום 8.8.25, עת ברח בנה של המבקשת ממעצר בתחנת המשטרה לאחר שנחקר בחשד למעורבות באירוע דקירה. בעקבות הבריחה, הגיעו שוטרים לבית המבקשת ודרשו ממנה מידע על מיקומו, אך היא טענה שאינה יודעת היכן הוא נמצא ואף ציינה כי אין לו מכשיר טלפון נייד. למרות דבריה, בחיפוש שנערך למחרת, ביצעה המבקשת שיחת טלפון בניגוד להוראות השוטרים, ועל כן נעצרה בשעה 23:40 בחשד לעבירות של סיוע בבריחה ממשמורת חוקית ושיבוש מהלכי משפט.
המבקשת טענה כי מעצרה היה נטול חשד סביר ונועד אך ורק להפעיל עליה לחץ בשל היותה אמו של החשוד, תוך פגיעה קשה בה כאם חד-הורית המגדלת את ילדיה לבד. ב"כ המדינה הצדיקה את המעצר בכך שהמבקשת הפרה הוראה ישירה כשביצעה שיחת טלפון בזמן החיפוש, ואף טענה בדיעבד כי השיחה בוצעה ממכשירו של הבן שנמלט. יצוין כי בתיק זה לא הוגש תסקיר שירות מבחן, שכן מדובר בהליך אזרחי-פלילי לפיצויים ולא בגזירת עונש על עבירה שהוכחה.
בבואו להכריע בבקשה קבע השופט יובל וסרקרוג כי בנקודת הזמן של המעצר, רמת החשד הסביר נגד המבקשת הייתה נמוכה מאוד ולא הצדיקה את שלילת חירותה. בנוסף, המשטרה לא הציגה אינדיקציות לכך ששיחת הטלפון שביצעה המבקשת אכן הייתה קשורה לשיבוש החקירה או לסיוע בבריחה, וכי מידע שהתגלה למשיבה בדיעבד אינו יכול להצדיק את ההחלטה המקורית על המעצר. יתרה מכך, המדינה לא הצביעה על עילת מעצר ממשית ולא בחנה חלופות פחות פוגעניות, כגון שחרור בתנאים מגבילים בתחנה.
בהתייחסו לנסיבות המקרה מצא בית המשפט כי העדר שיתוף פעולה מלא מצד אם בנוגע למקום הימצאו של בנה אינו מהווה עילה מספקת למעצר מאחורי סורג ובריח. לפיכך מתקיים התנאי של "נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי", במיוחד לאור העובדה שתיק החקירה נסגר בסופו של דבר בעילה של "נסיבות שאינן מתאימות להעמדה לדין". השופט מצא כי הפגיעה בשמה הטוב ובעוגמת הנפש שנגרמה לה מחייבים פיצוי כספי, גם אם תקופת המעצר הייתה קצרה מעשרים וארבע שעות.
בשקלול מכלול הנתונים הורה השופט למדינה לשלם למבקשת פיצוי בסך של 1,000 ש"ח בגין מעצר השווא. עם זאת, בקשתה לפיצוי בגין הוצאות הגנה נדחתה, מאחר שהייתה מיוצגת על ידי הסניגוריה הציבורית ועל כן לא נשאה בעלויות משפטיות מכיסה.
מ"י (השלום – קריות) 20711-08-25 מ"י נ' יטח, ניתן ביום 19.1.2026
Reload document 
Open in new tab