השופט: יחיאל כשר
לעורר: עו"ד ורד רייפמן ועו"ד יהודה שושן
למדינה: עו"ד אדר ארז
בשם נפגעות העבירה: עו"ד יצחק ויצמן
העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בגין עבירות חמורות ומזה כשנה אינו שוהה בכלא אלא נמצא במעצר בפיקוח אלקטרוני בהתאם להחלטת בית המשפט העליון מחודש אפריל 2025. נקודת המפנה בתיק חלה ביום 30.3.26 כאשר לאחר הרשעתו בדין, הורה בית המשפט המחוזי להחזירו מייד למעצר מאחורי סורג ובריח עד למתן גזר הדין.
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את העורר, רב שעמד בראש קהילת "עמודי השלום", בארבעה מתוך תשעה אישומים שיוחסו לו, הכוללים עבירות מין חמורות במרמה ועבירות כלכליות, כאשר הזיכוי מחלק מהעבירות האחרות היה בשל התיישנות. על פי הכרעת הדין, העורר ניצל את מעמדו כמנהיג רוחני כריזמטי ושכנע את קורבנותיו כי הוא נמנה עם "ל"ו צדיקים נסתרים", ובכך גרם להן לבטל את דעתן בפניו ולקיים עמו יחסים אינטימיים במסווה של "תיקונים רוחניים" המונחים על ידי "רוח הקודש". לצד הפגיעות המיניות בנשים שהגיעו לשיעוריו, הוא הורשע גם בעבירות מרמה והלבנת הון הנוגעות לכספים שקיבל מחברות הקהילה, כאשר גזר דינו המפרט את העונש צפוי להינתן במועד מאוחר יותר.
החלטת בית המשפט קמא נסמכה על סעיף 61(ג) לחוק המעצרים המאפשר לעצור נאשם לאחר הרשעתו. המדינה טענה כי מרגע שהעורר הורשע, חזקת החפות שלו פקעה כאשר החשש המרכזי הוא כי נוכח חומרת העבירות והצפי לעונש מאסר משמעותי, יגבר הרצון של העורר להימלט מאימת הדין.הודגש כי המערך הפיקוחי הנוכחי אינו מספק וכי אחת המפקחות המוצעות (בתו) כבר נפסלה בעבר פעמיים.
במסגרת הדיון בערר הביע העורר נכונות להחמיר את התנאים המוטלים עליו כדי להפיג את חששותיו של בית המשפט. הוא הציע כי ארבעת ילדיו יחתמו על ערבות אישית בסך 1,000,000 ש"ח כל אחד, בצירוף רישום הערות אזהרה על דירות המגורים שלהם לטובת המדינה. בנוסף, הוצע עיבוי משמעותי של מערך הפיקוח באמצעות הוספת שלושה מפקחים חיצוניים, החזרת מפקח קודם וצירוף בתו למצבת המפקחים למרות שנפסלה בעבר.
ב"כ המדינה שטענה כי החלטת המחוזי הייתה מאוזנת וראויה במיוחד לאור העובדה שמערך הפיקוח כבר נבחן לעומק על ידי שירות המבחן והערכאה הדיונית, הדגישה כי בתו של העורר נפסלה פעמיים על ידי בית המשפט קמא לאחר התרשמות ישירה ממנה, ולכן אין לאפשר את מינויה מחדש כמפקחת.
השופט יחיאל כשר ציין כי לפי הפסיקה העברת נאשם מחלופת מעצר למעצר מאחורי סורג ובריח לאחר הרשעה, שמורה למקרים חריגים בלבד, ובית המשפט נדרש לשקול את זכות הנאשם לחירות מול היעדר חזקת החפות לאחר ההרשעה, תוך בחינת רמת המסוכנות והחשש הממשי להימלטות מאימת הדין.
השופט הדגיש כי הרשעה כשלעצמה, למרות היותה שיקול נכבד ורציני, אינה מצדיקה באופן אוטומטי את שלילת החירות טרם מתן גזר הדין. בבחינת המקרה הספציפי נקבע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר בעת הזו אינה בדרגה גבוהה. עם זאת הוא הכיר בכך שהחשש העיקרי הנובע מהשארת העורר בפיקוח אלקטרוני הוא החשש מהימלטות מריצוי העונש, במיוחד נוכח האפשרות שייגזר עליו עונש חמור.
לאחר התלבטות, הגיע השופט למסקנה כי ניתן לתת מענה לחשש ההימלטות באמצעות החמרת הערבויות והפיקוח. הוא קבע כי הערבויות הכספיות המשמעותיות שהוצעו על ידי ילדי העורר יחד עם האפשרות לעבות את מערך המפקחים, מצדיקים את הותרתו בפיקוח אלקטרוני במקום במעצר ממש. בכך קיבל השופט את הערר באופן עקרוני, תוך שהוא מותיר את העבודה המעשית של בחינת התנאים לערכאה הדיונית.
לסיכום נקבע כי הצו הארעי שעיכב את התייצבותו של העורר למעצר יישאר בתוקפו עד שבית המשפט המחוזי יקבל החלטה חדשה בעניין.
עמ"ת (העליון) 76468-03-26 יזדי נ' מ"י, ניתן ביום 14.4.2026
Reload document 
Open in new tab