הנאשם 1 הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, לפני כשנתיים וחצי הכיר המתלונן את פאטמה ולאחר התהדקות הקשר ביקש את ידה מספר פעמים, אך משפחתה סירבה והוא אף קיבל איומים על חייו. ביום 3.5.24 נפגשו הנאשמים יחד עם אחרים בתחנת דלק בירושלים כשהם מצוידים במוטות עץ וברזל, שרשרת ברזל, מגבה מכני ("ג'ק") ולבנים, והחלו להתקדם לעבר חניון סמוך בו שהה המתלונן, שם תקפו אותו באכזריות. נאשם 1 הטיח מוט עץ בראשו והמתלונן הותקף בכל חלקי גופו במכות, בעיטות, אגרופים ודקירות. נאשם 2 חתך את המתלונן בגבו התחתון באמצעות חפץ חד, ובהמשך נטשה החבורה את המתלונן כשהוא פצוע ומדמם ונמלטה מהמקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן פצעי דקירה בקרקפת ובעכוז, חתך עמוק בגב וחתך בעורף, פציעות אשר הצריכו פינוי לבית חולים, תפירת הפצעים וקבלת מנת דם.
תסקיר שירות המבחן הציג תמונה מורכבת של הנאשם, כיום בן 28 ואב לילדה, שגדל בנסיבות משפחתיות קשות תחת צלו של אב אלים ומכור לסמים. הנאשם תיאר היסטוריה של שימוש בקנאביס, אך הדגיש כי נגמל באופן עצמאי לפני כשנתיים עם הולדת בתו. נוכח שיתוף פעולה חיובי של הנאשם בהליך הטיפולי, "סולחה" בין המשפחות ונישואי המתלונן עם פאטמה, הומלץ על עבודות שירות וצו מבחן.
בטיעוניה לעונש עתרה המדינה למתחם עונש של 3–6 שנות מאסר בפועל. ב"כ הנאשם ביקש לסטות לקולה ממתחם העונש מטעמי שיקום, תוך התחשבות בשינוי המהותי שביצע הנאשם בחייו, בהיעדר עבר פלילי ובהסכם ה"סולחה".
בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים ל-5 שנות מאסר בפועל, בהתחשב באכזריות התקיפה מחד ובחלקו המצומצם יחסית של הנאשם בהמשכה מאידך. השופטת חנה מרים לומפ הבחינה בין הנאשם לבין נאשם 2, שחלקו היה חמור יותר ולא הציג אופק שיקומי. לקולא צויינו לקיחת האחריות, חיסכון בזמן שיפוטי ונסיבות חייו הקשות של הנאשם. כמו כן, ניתן משקל משמעותי לתהליך השיקומי המוכח שעבר הנאשם מאז האירוע, כולל גמילה מסמים והתנתקות מחברה שולית. בסוגיית ה"סולחה ציינה השופטת כי אמנם אין להעניק לה משקל גבוה ככלל, אך במקרה זה היא מלמדת על העדר מסוכנות עתידית מול המתלונן.
לאור האמור לעיל הנאשם נידון ל-9 חודשי עבודות שירות, עונשי מאסר על תנאי וצו מבחן. בית המשפט בחר שלא לפסוק פיצוי כספי נוסף למתלונן לאור סכום הפיצוי שכבר שולם לו (32,000 דולר) במסגרת הסכם ה"סולחה".